עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> על חברים וניצולים >> חברים כותבים >> 2013 >> גחליליות ב MCU - מישיגן - ורה מייזלס
 
ורה מייזלס מספרת על מסעה לארה"ב, להצגה "גחליליות" באוניברסיטה במישיגן - מרץ 2013

מי היה מאמין שבשלהי חיי אזכה לחוות אירוע נדיר וחד פעמי. כל זה הודות לאשה מיוחדת בשם ד"ר לורן מקקוניל
Lauren  McConnell  Dr. אשר בחרה בדיסרטציה לדוקטורט שלה את נושא תאטרון בגטו טרזין את ה "גחליליות". שלוש שנים חקרה וטרחה ביסודיות את כל מה שאפשר. התוצאה מדהימה! בין השאר: הגיעה אל כמה מהילדים ששיחקו במקור, נסעה לפראג למדה צ'כית כדי להמחיז את הגחליליות, ואני הכרתיה הודות לצוות בית טרזין שמסרו לה את המייל שלי. התחלנו להתכתב עד שנפגשנו בביתי. מהרגע הראשון נכבשנו זו בזו. היה עלי לשיר לה את השירים מהמחזה ועוד. שלוש עשרה פעמים הוצגו הגחליליות- מהפרמיירה ב 20 במרץ 1945 והלאה. אחרי הריאיון, לורן הציעה לי לבוא למישיגן ולהיות דוברת ההצגה ((narrator. כמובן שסירבתי ונימוקי היה שלורן תקלקל לעצמה את כל הפרויקט עם המבטא הסלובקי שלי. גם הטלטול של עשרים ושתיים שעות  נראה לי מתיש, אבל לורן לא הרפתה, שלחה לי כרטיסי טיסה וטפסים של האוניברסיטה כאילו
הסכמתי. 

 השתכנעתי רק הודות הבן שלי: "אמא את חייבת! זו זכות גדולה! תייצגי  את הילדים שנספו! לורן רוצה אותך כשריד אוטנטי והאנגלית שלך ממש  משכנעת."  (בדיעבד הוא צדק לורן אמרה שהפרויקט הצליח במיוחד  בזכותי.) נכנעתי ויום לפני חג הפסח נסעתי לשלושה שבועות.
 אין לתאר מה שציפה לי שם. הסטודנטים ציפו לי כאוצר. הם למדו חומר  רב אודות השואה וחלקם לוהקו למחזה. העיר הייתה מלאה בפוסטרים  המודיעים על המחזה ואני רשומה שם כשחקנית מקורית מהשואה. האולם  הגדול של האוניברסיטה היה מלא בששת המופעים. התבקשתי לדבר אל  הקהל כפתיח אודות הגטו ואיך הגעתי אליו. כל ערב גיוונתי לעצמי את  דבריי . קשה לי להאמין איך עמדתי מולם בחופשיות. גם כשאיזה מילה  חסרה לי אלתרתי והם הבינו. רק יהודים בודדים חיים שם וכל נושא  השואה לא הגיע אליהם בעוצמה כזו. כולם חיבקו אותי באהבה ובדמעות  בעיניים. זה לא דימו מוצלח, אבל הייתי שם כחייזר אהוב. אחרי המופע  הקהל הוזמן לשוחח עם לורן ואיתי ואכן רבים שאלו ונענו.       ............  לורן סידרה לי לוח זמנים צפוף בבקרים הייתי מרצה  בפני כיתות. עיתונאים רבים הגיעו לראיין אותי. לא האמנתי איזה סלבריטי נעשיתי. עם הסטודנטים הרגשתי כאילו אני בת גילם, התבדחנו, והתיידדנו. כל יום מישהו אחר התנדב להסיע אותי ממקום מגוריי לאוניברסיטה. בפרוזדור הפקולטה לדרמה היו ויטרינות מלאות בתיעוד, ציורים וצילומים מהגטו. מיטב המידע שלורן אספה היה מוצג חומר דידקטי יוצא מהכלל.
הכפור השלג בסוף מרץ-אפריל נעם לי. הסנאי שחלף לידי היה מקסים. לא רק העצים היו חשופים, גם אני נחשפתי בפני כל סובבי במישיגן ונשארתי מלאת רשמים וחוויות שקשה לתאר. דווקא בכפור ההוא הייתי עטופה בחום אנושי רב.
 
                                                                                                                                    
 
 


לייבסיטי - בניית אתרים