עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> כתבות, מאמרים ומחקרים >> ד"ר מרגלית שלאין- סרטי התעמולה הנאצית מטרזיינשטאט (1942, 1944) שלב נוסף במאמצי ההונאה הגרמניים בגטו
 
 
סרטי התעמולה  הנאצית מטרזיינשטאט (1942, 1944) - שלב נוסף במאמצי ההונאה הגרמניים בגטו
 
ד"ר מרגלית שלאין  [מרץ 2014]
 
מאמצי הגרמנים להשתמש בטרזיינשטאט כ'חלון ראווה' לצורכי התעמולה הנאצית, כללו גם שני סרטים "תיעודיים", שצולמו בגטו ב-1942 וב-1944. הידוע ביניהם הוא סרט התעמולה "טרזיינשטאט" - סרט תיעודי מ'אזור התיישבות יהודית', שנעשה ביוזמת ה-ס"ס בפראג, ב-1944, ונועד להציג לעולם את טרזיינשטאט הבדויה, שבה חיים היהודים בשלווה באמצע המלחמה. ואולם, היה ניסיון קודם להפיק סרט תעמולה על הגטו - "טרזיינשטאט 1942", שאינו מוכר ברבים, שהופק  בגטו, בספטמבר 1942, בהוראתו או לכל הפחות, בידיעתו של הרייכספיהרר היינריך הימלר. 
במחצית השנייה של שנת 1942, נצטוו כמה אסירים בטרזיינשטאט לכתוב תסריט לסרט תיעודי על הגטו. הגרמנים בחרו בתסריטה של אירנה דודלובה שהייתה בעלת חמש שנות ניסיון בהפקת סרטים בצ'כוסלובקיה ובקולנוע האירופי האוונגרדי. היא הסתייעה בתסריטאי יינדריך וייל, ובאדולף אאוסנברג, שהיה צלם חובב וצייר ושימש לאחר מכן כעוזר במאי. בהמשך עבודתה על התסריט, הסתייעה  גם במשורר והצייר פיטר קין.
 
דודלובה, מונתה על הפקת הסרט, שצולם בנובמבר 1942, בפראג, בתחנת הרכבת בבוהושוביץ ובטרזיינשטאט. עשיית הסרט הייתה אירוע חריג בעבור האסירים בגטו, הם קבלו בהסתייגויות את הפניות להשתתף בצילומים, אך לא יכלו לסרב להן. דודלובה, הצליחה להערים על הגרמנים וללכוד במצלמתה גם צילומים שתיארו את חיי היום יום האמיתיים בגטו, כמו עגלת לוויות רתומה לאנשים (ששימשה בגטו להובלת לחם, גופות מתים ועוד) או לצלם סצנות עם אנשים הגוררים את מטענם ומבוססים בבוץ. בדצמבר 1942, בהוראה מברלין, ערכה עותק עבודה של הסרט, שככל הנראה, אבד. דודלובה ועוזריה הסתכנו וחתכו בחשאי, מספר פריימים מהסצנות המשמעותיות בסרט והסתירו אותם בגטו, ואלה הוברחו על-ידה מטרזיינשטאט, כשצורפה ב-5 בפברואר 1945, לטרנספורט שיצא אל החופש, בשוויץ, שמהם שאובים קטעי הסרט שנשתמרו. סרט התעמולה "טרזיינשטאט 1942", נגנז בסופו של דבר, מפני שהיה קודר מדי, ומפני שהכיל תמונות מהחיים האמיתיים בגטו, שהגרמנים לא רצו להציג.
 
בראשית דצמבר 1943, בתחילת מבצע "הייפוי", לקראת הצגתה של טרזיינשטאט לראווה בפני גורמים בינלאומיים, יזם האנס גינתר, ראש ה'מרכז להסדרת השאלה היהודית בבוהמיה ובמוראביה' (המשרד המרכזי של הגסטאפו בפראג, שהיה הממונה על גטו טרזיינשטאט), הפקת סרט תעמולה שני על הגטו, והחל לפעול בעניין מבלי שקיבל אישור מהדרגים הממונים עליו בברלין. יתר על-כן הוא השתמש למימון הוצאות ההסרטה בכספי "המרכז" בפראג,  שמקורם היה ברכוש היהודי המוחרם.
.
מפקד המחנה, קארל ראם, הורה ליינדריך וייל, שעזר לדודלובה בסרט התעמולה הראשון, לכתוב תסריט לסרט נוסף, ווייל כתב הצעות לשני תסריטים שונים. במסגרת ההכנות להסרטה, בחר גינתר בקארל פצ'ני, מנהל חברת היומנים והחדשות "אקטואליה", מפראג, כצלם לסרט התעמולה השני. גינתר הורה לו לצאת עם אנשי צוותו הלא-יהודי  ולצלם בטרזיינשטאט, והחתים אותם על הצהרת סודיות מוחלטת. ב- 20 לינואר 1944, צילמו הגעת יהודים מהולנד לטרזיינשטאט -  שביניהם היו אישים ידועי-שם בעולם, והקליטו את "נאום קבלת פנים" שנשא בפניהם זקן-היהודים ד"ר פאול אפשטיין. ואולם, הצילומים הופסקו, מאחר שמבצע "ייפוי העיר", לקראת ביקור משלחת הצלב-האדום בטרזיינשטאט, שעמד להתקיים ב-23 ביוני 1944, הועדף עליהם. גינתר הבין שטרזיינשטאט תוצג בצורה משכנעת יותר בסרט אם הצילומים ייעשו לאחר "הייפוי", והתכנית הוקפאה.
 
ביולי 1944, לאחר "ייפוי העיר" והצלחת הביקור בטרזיינשטאט, שב גינתר לממש את תכניתו להסרטת סרט "תיעודי", המציג כביכול באופן אובייקטיבי ואותנטי את טרזיינשטאט כ'אזור ההתיישבות היהודית'. ראם,  שהיה האחראי למבצע ההסרטה, הטיל על קורט גרון, שחקן הקולנוע היהודי והבמאי לשעבר מברלין, לביים ולהפיק את הסרט. גרון כתב את התסריט,  תכנן את הצילומים  ועבד תחת פיקוח צמוד וחמור של אנשי הס"ס - שבדקו את כיוון המצלמות שצילמו אנשי ההסרטה של 'אקטואליה' מפראג. גינתר וראם, קיבלו מגרון דיווח פעילות יומי, והגיעו לעיתים מזומנות לפקח אישית על ההסרטה, ולוודא השתתפות אסירים בעלי מוניטין בינלאומי.
כל המינהל-העצמי בראשותו של אפשטיין גויס לסייע להסרטה. מחלקת משנה לצילום, הוקמה בתוך המחלקה ל'עיצוב שעות הפנאי' שנועדה לשרת את צורכי מפיקי הסרט. מתפקידה היה למצוא את השחקנים ומאות הניצבים, לזמנם להתייצב לחזרות ולצילומים, ולשחררם מעבודתם הסדירה באמצעות 'מרכז העבודה', שדאג להגעתם למקום ההסרטה ולהחזרתם המסודרת. רוב האסירים, שנקעה נפשם ממעשה הרמייה, סירבו להשתתף בצילומים, והיה צריך לאיים עליהם בענישה הכוללת את בני משפחותיהם כדי שישתתפו, כניצבים, בסרט.
 
הסצנות המבוימות נכללו רחצה בנהר אגר והצגת קברט בחיק הטבע כארבעה קילומטר מחוץ לחומות הגטו. שלושת אלפים צעירים, שנקראו לחזות בקברט, הוצעדו תחת משמר כבד, בטורים ארוכים למקום האירוע. מסביבם חגו כל העת אנשי ס"ס רכובים על אופנועים והאזור כולו נשמר בקפדנות עלי-ידי שוטרים צ'כים חמושים ברובים. בסרט נכללו גם הצגות תיאטרון שהועלו בגטו: הצגת הילדים "ברונדיבאר" בצ'כית, ו"אמצע הדרך" ביידיש; שירת סולנים וקונצרטים לתזמורת. סצנות אחרות צילמו את המתרחש ברחובות, קונצרט תחת כיפת השמיים בכיכר השוק בהשתתפות נכבדים יהודים, פעילות ספורט ומשחק כדורגל, בילוי בבית-קפה, הרצאות מדעיות, אולמות קריאה נוחים. נבחרו דירות בהן ביימו מראות מהחיים המדומים של משפחות יהודיות בטרזיינשטאט. לתצלומי הסרט העדיפו אנשים שניזונו היטב ובעלי חזות  יהודית. נושאים שוליים היו העבודה בבתי-המלאכה, בבניית מסילת הברזל וחקלאות. בסוף הסרט הייתה ארוחת ערב נינוחה : סביב שולחן נאספו סבים, הורים ושני ילדים.
הסריטו גם ישיבה של מועצת-הזקנים כשזקן-היהודים אפשטיין נואם בה, ואולם סצנה זו לא נכללה בסופו של דבר בסרט, מאחר שאפשטיין נרצח.
 
גרון נחשב כבמאי הסרט, ואולם, לעשיית הסרט היו שותפים רבים: גרון שילב בסרט הרבה רעיונות של התסריטאי הראשון וייל; בהכנת הסצנות השתתפו גם אסירי המחנה: פראנץ זלנקה התפאורן הצ'כי שהכין את התפאורות, והצייר ההולנדי, יו ספיר, שבזמן הצילומים עקב אחר הצלמים ורשם סקיצות של הסרט, ששימשו יומן ויזואלי של הסצנות. לצורך הצילומים בחודשים אוגוסט-ספטמבר בא לטרזיינשטאט צוות הסרטה של "אקטואליה", בראשות קארל פצ'ני, שקיבל עליו גם את הבימוי המעשי. גרון היה עדיין נוכח בצילומים והמשיך להיות אחראי לארגון ההפקה ולדיווח לס"ס, אבל בפועל הורד לעמדת עוזר לבמאי. ב-28 באוקטובר 1944, בהוראת ה-ס"ס,  נשלח יחד עם רוב משתתפי הסרט לאושוויץ ונרצח שם זמן רב לפני שהסרט הושלם.
 
גרון קרא לסרט בקיצור: "טרזיינשטאט", כותרת המשנה: סרט תיעודי מ'אזור התיישבות יהודית' נקבעה על-ידי הגרמנים ורמזה לכך שישנם עוד אזורי "התיישבות יהודיים" מלבד טרזיינשטאט. שמו הרשמי  של הסרט מופיע בגוף הסרט ונמצא בין קטעי הסרט, שנשתמרו:

Theresienstadt - Ein Dokumentarfilm aus dem jüdischen Siedlungsgebiet 

בשום מקום לא הוזכר השם המיוחס לו "הפיהרר מעניק ליהודים עיר במתנה". בהקשר האידיאולוגי של רדיפת היהודים, היה זה בלתי אפשרי ש"הפיהרר" עצמו יעשה משהו שהיה יכול להתפרש כמחווה כלפי היהודים. היה זה כינוי אירוני בהומור השחור של האסירים היהודים עצמם בזמן צילומי הסרט, שנקלט בין אסירי הגטו ומצא את דרכו אחרי המלחמה אל עדויות הניצולים, ואפילו למשפטו של ראם, ב-1947.

 
הסרט נערך והודפס על ידי איוון פריץ, עובד "אקטואליה", אחד מצלמי הסרט בטרזיינשטאט, שעבד תחת פיקוח צמוד של הגסטאפו, שהתערב בעריכה, והיה חייב לשנות את הגרסה הסופית שוב ושוב עד אשר גינתר אישר אותה. פסקול הסרט הוקלט בטרזיינשטאט רק בחודש מארס 1945, בידי צוות "אקטואליה" וכלל קטעי מוזיקה, שבשונה מבחירת גרון, היו כולם של מלחינים יהודיים, שנבחרו בידי המלחין הדני, פטר דויטש שניצח על התזמורת שביצעה אותם. הסרט הושלם ב-28 במארס 1945. בעריכה הסופית היה מעט מאוד דמיון למבנה כפי שראה אותו גרון. ואף על-פי שהיה האישיות היהודית החשובה ביותר הקשורה לסרט, גם לאחרים הייתה השפעה רבה בו, כך שלא יהיה נכון להגדיר את הסרט כיצירתו.
 
בסרט התעמולה השני, הצליחו הגרמנים להציג את טרזיינשטאט הבדויה, כמקום נופש, שכביכול עיקר עיסוק היהודים בגטו הוא הביקור בבתי-קפה, בהצגות תיאטרון, בקונצרט או במשחק כדורגל ופה ושם בעבודה, וזאת, "כאשר אזרחינו הגרמניים צריכים לשאת בנטל הנורא של המלחמה, לסבול ממצוקה וממחסור כדי להציל את המולדת." זה היה סרט תעמולה נאצי,  מגמתי, שכוון לצילומים באתרי הגטו שעברו "ייפוי", אבל נכללו בו גם חלקים אותנטיים המשקפים את חיי היום-יום של האסירים, למשל, העבודות השונות שבוצעו בגטו. הסילוף וההונאה העיקריים בו, הם כל מה שהסרט אינו מראה: הרעב, האומללות, הצפיפות, תנאי המגורים הנוראים, החולי, שיעורי התמותה הגבוהים, ושהגטו שימש למעשה, כמחנה מעבר למחנות המוות ב'מזרח'.
 
בדצמבר 1943, כשיזם גינתר, ראש הגסטאפו בפראג, תכנית להסרטת סרט "תיעודי", על טרזיינשטאט כ'אזור ההתיישבות היהודית', ייעד אותו להפצה בחוץ לארץ, בפני קהל זר, במגמה להזים את השמועות על יחסה הקשה של גרמניה הנאצית ליהודים המגורשים. ואולם הסרט לא זכה להקרנה ציבורית. בזמן שהושלם, במארס 1945, לא חשבו כבר הגרמנים על הפצתו. ככל הידוע, הוקרן הסרט ארבע פעמים, באפריל 1945, לקציני ס"ס. בשלוש מהן, בטרזיינשטאט, נכחו גם נציגי ארגונים שניהלו משא ומתן לשחרור אסירי מחנות הריכוז. בהקרנה האחרונה, צפתה משלחת מטעמו של קורט בכר, שהגיעה כדי לערוב לביטחון האסירים בגטו, וכללה את ד"ר רודולף (רז'ה) קסטנר - נציג הג'וינט, ואנשיו של אייכמן: הרמן קרומיי ואוטו הונשה. להקרנה זו, זימן מפקד המחנה גם זקן-היהודים מורמלשטיין.
 
לקראת סוף המלחמה נעלם סרט התעמולה, "טרזיינשטאט", מ-1944, בן ה-50 דקות. כיום אין בנמצא עותק שלם של הסרט ובארכיונים מצויים רק קטעים ממנו, שנתגלו במשך השנים.
שני הניסיונות הגרמניים להפיק סרטי תעמולה על טרזיינשטאט ב-1942 וב-1944 נכשלו, וכל המאמצים הרבים שהשקיעו הגרמנים בהפקתם, ירדו אפוא לטמיון.
 


המקורות :
שלאין מרגלית, ההנהגה היהודית במאבקה להישרדות טרזיינשטאט 1941 – 1945, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", תל אביב, 2005 .
Eva Strusková, "Ghetto Theresienstadt 1942: The Message of the Film Fragments", Journal of Film Preservation, #79-80, May 2009.
Karel Margry, "Theresienstadt" (1944-1945), The Nazi Propaganda Film depicting the
Concentration Camp as Paradise”, in:  Historical Journal of Film, Radio and Television, Vol 12, No. 2, 1992, p. 145-162.
 
 
    
 
 


לייבסיטי - בניית אתרים