עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> על חברים וניצולים >> חברים כותבים >> 2013 >> פטר ארבן - מה שנשכח במכביה ה-19
 
מה שנשכח במכביה ה-19
 
אמש נסתיימה המכביה ה-19 ואני עצוב. היא הזכירה לי את כל המכביות הנהדרות בצ'כוסלובקיה ואת שורות החברים אשר צעדו בגאוה באוסטרבה, בבוהומין ובכל מקום ברפובליקה של מסריק, עם שירה ודגלים. כל הספורטאים היהודיים המאושרים אשר האמינו בעתיד הקרוב של הרעיון הציוני ושל מדינת ישראל. אחר כך בא אסון השואה המתקרב. רק מעטים מהם שרדו אך הקימו מדינה משלהם. אפילו האחרונים כבר אינם בינינו. למה שציפיתי הייתה מכביה בכל היופי של התעמלות וספורט יהודיים. אך ברוח W +V  (ווסקובץ ווריך) הכל היה אחרת!
הפתיחה החגיגית באיצטדיון טדי בירושלים היתה מופע נהדר בנוכחות הנשיא פרס וכל הממשלה עם ראש הממשלה נתניהו, הרמטכ"ל ויו"ר המכבי. כולם דיברו באופן נהדר על העבר ועל ההווה. אך לי חסר שלא הזכירו את אותם האישים שנספו, אשר אנחנו זוכרים באהבה ובהכרת תודה.
מסדר המשלחות מכל העולם היה פנטסטי ומדברים על כ-30.000 משתתפים. באו עם דגלים של כל העמים ומעליהם רחפו בלונים ענקיים עם דגלי כל המדינות המשתתפות. אחר כך הדלקת אש המכבים ותכנית אמנותית ברמה שלא ציפיתי לה. היינו משוכנעים שלמחרת נראה בעיתונות ובטלויזיה משהו מהתחרויות הספורטיביות אך איש לא הזכיר את המכביה. כי היה הרבה יותר חשוב אבל בעיקר לבטח יותר מכניס להראות את תחרות העולם בשחיה.
גם אתמול לא ראיתי התעמלות וגם לא את טקס הסיום של המכביה, שוב הייתה רק הצגה אדירה. תמונות אלגוריות מלאות אפקטים של אור וריקוד מהעבר של העם היהודי. נהדר, אך איפה הייתה המכביה ה-19 ?
המדינה היהודית צמחה מרעיונו של תאודור הרצל ונבנתה על ידי "המכבים" וחברי התנועות הציוניות באירופה. את זה שכחו וזה כואב לי. הרשו לי כאן להזכיר רק מספר שמות של "מכבים" אשר הקדישו את חייהם לתנועה הגדולה הזו ואשר נשכחים.
קודם כל היה זה פרדי הירש, מורה לספורט מהעיר אחן שבגרמניה, אשר ברח בשנת 1938 לברנו שבצ'כוסלובקיה ומאוחר יותר עבר לפראג. שם ארגן את הנוער היהודי במגרש הספורט "הגיבור" בזמן שליהודים כבר נאסרה תנועה חופשית. הוא העניק שמחת חיים ושמחה מהספורט, נתן לנוער קורסים על צורת חיים נכונה בתקופה של הגבלות. שלח לדנמרק צעירים רבים אשר הגיעו לארץ ישראל או היצילו את עצמם בשבדיה. בטרזיינשטט ארגן את מגורי הנוער במעונות ובבנין בית הספר, דאג להיגיינה האישית שלהם, לספורט ולתרבות. באושביץ-ברקנאו השיג שילדים יגורו עם הוריהם אך בילו את הימים בצריף הילדים, שם היו להם מדריכים וגם מזון משופר. מי שיכול לזכור זאת, יודע את חשיבות הדבר. הוא היה קדוש ושמו היה צריך להרשם בין גיבורי תנועת המכבי!
אינני שוכח גם את חברי הנהלת מכבי בצ'כוסלובקיה, את הרב הראשי, אחרי המלחמה, הנוש רזק, אשר ביחד עם מיקי קנר ועם ארווין דיאמנט נספו באסון תעופה מעל ליוון, כאשר טסו בדצמבר 1948 לישראל, כדי להכין את המכביה הראשונה אחרי המלחמה. הייתי אז המזכיר הראשי של מכבי בפראג וניצלתי רק הודות לכך שהשר הקומוניסטי לא נתן לי רשיון יציאה.
אני זוכר את כל החברים האלו...
פטר ארבן
אשקלון, 31.7.2013
 
* * *


לייבסיטי - בניית אתרים