עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> חיי התרבות בגטו >> ציור >> אלפרד קנטור - עדות מצוירת
 


"אלפרד קנטור - עדות מצויירת" 
[הועלה לאתר בפבר 2011]

באישורם של אלפרד קנטור ומשפחתו, הכין צוות בית טרזין, עבור מורים, מדריכים ותלמידים, תערוכה ותכנית חינוכית "זיכרונות בצבע מן האפלה"-עדות מצויירת. התערוכה והתכנית מבוססות על ספרו של קנטור. הספר הוא עדות מצויירת פרי מאמציו של האמן לשמר את שקרה לו ולשותפיו לגורל בתקופת השואה. קנטור שמר את אסופת הציורים ואותה התכוון לחלוק רק עם בני משפחתו. בשנת 1971 הודפס הספר שאליו צירף את סיפורו האישי וכן הערות נוספות לתמונות. הוא צייר כדי לחדור אל הפרטים ולשנן אותם. לא הייתה לו אפשרות לשמור את הציורים. התרשים שעל הניר היה רק כלי, טיוטה. העותק המקורי, החשוב באמת, נצרב בזיכרונו תוך כדי היצירה הקשה והאבסורדית שסבבה אותו, ללב המהות של החיים בטרזין - הפחד מפני הטרנספורטים , בצד הצחוק במופעי הקברט.

ניתן לרכוש את התערוכה במלואה בבית טרזין

 

אלפרד קנטור- תאריכים בחייו
‏ בין דצמבר 1941 ‏‎–‎‏ ומאי 1945 ‏

אלפרד קנטור נולד ב- 7.11.41 בפראג למשפחה מהמעמד הבינוני.‏

ספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. ‏

בן 18 , ב- ראשון לדצמבר 1941 , התייצב נושא שק שינה ומזון ל 10 ימים, יחד עם ‏‏1000 איש נוספים בבניין הירידים הישן בפראג, משם נשלח לעיר טרזין. תפקיד ‏הקבוצה היה להפוך את עיר המבצר הצבאית ליישוב עבור יהודים. אז הבין שהוא ‏אסיר של הגרמנים וגורלו לא ידוע.‏ לחברי הקבוצה הזו הייתה הרגשה שהם מוגנים מגירוש למזרח. ‏

‏- בטרזין עבד כמסיק במטבח. אחותו מימי שהייתה נשואה ללא יהודי, לא נכללה ‏ברשימת הגרוש לטרזין ויכלה לשלוח לו חבילות מזון. כך שבתקופת טרזין לא סבל ‏מרעב. ‏

במאי 1942 הגיעה אמו לטרזין. הוא נפגש אתה מדי ערב בקסרקטין הנשים. שם ‏התאהב בשכנתה לחדר, נערה צעירה בשם אווה. ‏

ב- 6 לספטמבר 1943 קבלו 5000 איש מתושבי הגטו צו לעזוב את טרזין ולהיות ‏חלק ממחנה עבודה בפולין שנקרא בירקנאו ( שם מסווה לאושוויץ) בתוכם הייתה ‏גם אמו.‏
‏ ‏
כעבור חודשיים בדצמבר 1943 קבלה גם אווה צו לעזוב את טרזין והוא מצטרף ‏אליה בדרכה לאושויץ.‏
‏-באושוויץ חווה השפלה, רעב, עבודת פרך, שלילית זכויות, מכות והתעללויות ‏מגוונות, אך בעיקר למד להבין את המשמעות האיומה של הארובה המעלה עשן 24 ‏שעות ביממה, וחוסר אונים משתלט עליו. ‏

ב- 8 למרץ 1944 אמו ואלה שבאו אתה בטרנספורט נשלחו למחנה המשפחות ‏בבירקנאו אושוויץ.‏

‏-אווה חלתה בשחפת וגורלה נגזר. בתקופה ששהתה בצריף החולים קבל קנטור ‏מערכת צבעי מים מאחד הרופאים היהודים שעבדו שם והמשיך לצייר אך ‏השמיד את הציורים מחשש שייתפס. כל ציור נשמר היטב בזכרונו.‏

‏-במשך כל תקופת שהותו באושוויץ מקבל קנטור חבילות מזון מאחותו מימי ‏בפראג. חבילות אלו עזרו לו לשרוד. ‏
‏ ‏
ביוני 1944 הוא מועבר למחנה שוורצהיידה בגרמניה, שהיה בו מפעל גדול ליצור ‏דלק סינטטי למטוסים. המחנה הופצץ ע"י בנות הברית והאסירים עסקו ‏בשיקומו ועבדו עבודת פרך 12 שעות מדי יום. בעת ההפצצות היה על האסירים ‏לפזר ערפל כדי למנוע מבנות הברית להבחין במפעל, אך נאסר עליהם להיכנס ‏למקלטים. כך איבד קנטור רבים מחבריו. הוא ממשיך לצייר בסתר כל שרואות ‏עיניו ומשמיד את הציורים לאחר שנחרטו עמוק במוחו.‏

במרץ 1945 החלו להופיע ידיעות מעודדות על נסיגת הצבא הגרמני. השומרים ‏הגרמנים הוכו בטרוף והעבידו את האסירים בפרך. ‏
‏ ‏
אור לבוקר 19.4.1945 הופסקה העבודה ונאמר לאסירים לעזוב את המחנה. ‏
‏-המסע שהחלו ללכת בו דרומה, נקרא מאוחר יותר " צעדת המוות ". רבים לא ‏הצליחו להגיע לסופו ונפלו בדרך. ‏

ב- ליל ה- 7 למאי 1945 חצו את נהר האלבה ( גבול גרמניה צ'כיה ) ואנשי ה- ‏S‏.‏S‏ ‏נשארו מאחור. הייתה זו הרגשה משונה לאחר 4 שנים להיות פתאום ללא ‏שומרים. ‏
לפתע הגיעה משאית שהביאה אותם שוב לטרזין. שם נתנו להם בגדים ואוכל ‏והחשוב ביותר- נאמר להם שהם חופשיים לבוא ולצאת כרצונם. ‏

‏- קנטור הגיע לפראג פגש את אחותו מימי והחליט לפתוח בחיים חדשים בארצות ‏הברית. לפני כן ישב 3 חדשים במחנות העקורים דגנדרוף שבגרמניה והעלה על ‏מחברת 127 ציורים, זיכרון כל מה שעבר עליו. ‏







לייבסיטי - בניית אתרים