עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> כתבות, מאמרים ומחקרים >> דב הרשקוביץ - הפעילות ציונית ‏[1988]
 

"התמודדות ללא נשק" - יום עיון - בית טרזין - 10/12/1988

עם כיבושה של צ'כיה ע"י הגרמנים פעלו בה מספר תנועות גדולות : "מכבי הצעיר", "אל-על" וחלק מפעילי ‏‏"החלוץ" שעם הכיבוש נתקעו בצ'כיה. רוב צעירי "החלוץ" היו בהכשרה בצ'כיה, במורביה. הקבוצה כולה ‏מנתה בין 300 ל-400 איש. והיו גם צעירים מהכשרה בודדת, כ-200 – 100 איש. עם הכיבוש זרם נוער יהודי ‏שלא מצא את מקומו בצ'כיה והצטרף לתנועת "החלוץ". הייתה זו קבוצה של מאות ואולי אלפי צעירים. ‏הוקמו קבוצות הכשרה שעסקו בעיקר בחקלאות. (בשנת 1939 היו בקבוצות הכשרה כ-950-800 איש). אך ‏היו גם קבוצות שעסקו בסלילת כבישים. העבודה נעשתה ללא שכר. חברי "החלוץ" עבדו תמורת מזון ‏והסתפקו בעובדה שהוציאה את הנוער מפראג. תפקידם היה לרכז ולחנך את הנוער (יהודי ולא יהודי) ולשלב ‏אותו במסגרת ההכשרה והתנועה. הם גם היו פעילים בעליה ב'. ב-1939-40 עזבו את צ'כיה כמה מאות בני ‏נוער, אך גורלם היה מר. חציים הגיע ליוגוסלביה ונתקע שם, והשאר היו על ה"פטריה".‏
הקשר היחידי באותה עת עם הארץ היה באמצעות נתן שוולב. בקיץ 1940 ניסה החלק המגשים (שכלל חלק ‏מיוצאי קרפטו-רוסיה) לעבור לבולגריה. חלקם הצליח במשימה, אולם חלקם התקשרו למבריח במורביה ‏שניסה להבריח אותם בקבוצות קטנות. הניסיון נכשל, כאשר התארגנו בקבוצה גדולה יותר (14 איש) נתפסו ‏והוצאו להורג בתליה. אז גם נפסקה עליה ב' – וחברי החלוץ החלו להתמקד במציאת מקומות הכשרה.‏
עם תחילת המשלוחים בסתיו 1942 – היו קבוצות ההכשרה בעיקר מצ'כיה, (כ-750-800 איש). למשלוח ‏הראשון היו קשיים. חסרו אנשים נאלצו לאלתר על מנת לגייס את המכסה למשלוח. הכניסו לטרנספורט את ‏כל חברי "החלוץ" ובית החלוצות (כ-300 איש ואישה) במאמץ רב בוטל רוע הגזרה.‏
ב-1942 התחילו לחסל קבוצות ההכשרה ועברו לטרזין. דב הרשקוביץ הגיע לטרזין ביולי 1942 ומצא שם ‏כמה מאות חברי החלוץ. הפעילות החלוצית הייתה מאוד מוגבלת, וכללה שיחות מקומיות, ללא כל ארגון ‏וללא מטרות מוגדרות.‏
‏ בועידת החלוץ בספטמבר‎ ‎‏1942‏‎ ‎הוחלט על איחוד של כל הזרמים – השמאל והשמאל הקיצוני. היו ויכוחים ‏סוערים בתוך התנועה ונוצרה בעיה כללית של שמיאה על צלם האדם בתוך הגטו. נעשה ניסיון להתרכז ‏בעזרה הדדית, עזרה לזולת.‏
יש לציין כי איש מאנשי החלוץ לא השתתף בארגון של משטרת הגטו.‏
אדלשטיין חיפש 30-20 צעירים, מדריכים, רווקים, שיתנדבו לעבוד עם קבוצת ילדים מפולין. קבוצה זו של ‏מתנדבים הייתה מטובי חברי החלוץ וגורלם היה מר. לא היה קשר עם הילדים, רק אחד הגיע לשם וקיבל ‏מסר שהילדים מספרים דברים מחרידים וגורל המתנדבים היה דומה לגורל הילדים.‏
הגרמנים אפשרו התארגנות ברמה מסוימת – תיאטרון, פעילות תנועתית, ערבי שבת – כל זמן שלא נפגעה ‏רמת הבטיחות שלהם.‏
בסתיו 1943 נסע חלק מאנשי החלוץ לאושוויץ ונשארו לא יותר מ-850 אנשי החלוץ בטרזין. שם המשיכו ‏לפעול בכל הנושא הציוני – המטרה הייתה להחזיק מעמד. העיקר שהחלק הביולוגי – הצעירים של העם - ‏יישארו. זה היה המסר, הצוואה של אדלשטין, וכך המשיכו עד סתיו 44. ואז נשלחו כמעט כל חברי ‏החלוץ לפולין בטרנספורט כ-250 איש).‏
גם באושוויץ נשארו חברי החלוץ ביחד. כך כמעט רוב הזמו, מאושוויץ – עברו דכאו – למחנה ג' ו-ד' בתנאי ‏חיים קשים ביותר. כמעט בלי קורת גג. התמותה הייתה גבוהה. אנשים רבים וטובים אבדו. נשארו בחיים מעט ‏אנשים מקבוצה זו.‏
יום לפני השחרור כשהובילו אותם לאלפים – נותרו 10-12 חברי החלוץ ניצולים. "זמיר" – יוסל'ה ויס – ‏נורה למוות 4 שעות לפני השחרור.‏

 



לייבסיטי - בניית אתרים