עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> המוזיאון >> ארכיון >> תהליך בניית מסד הנתונים הממוחשב
 
מקסי לבני; הרצאה לקראת הכנס השנתי בטרזין- צ'כיה

חלק קטן מניצולי גיטו טרזין ומחנות ההשמדה שאליהם הובאו מן הגיטו עלו לישראל בשנים 1946-48, בימי המנדט הבריטי.
בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ופתיחת שעריה עלו הרוב הגדול. תחילה נפגשו ניצולי גיטו טרזין בעיקר כדי לשהות בצוותא ולהעלות זיכרונות, אך תוך שנים מעטות, ובייחוד אחרי משפטי סלנסקי, עלה הצורך בהקמת מרכז מחקר ואיסוף חומר על אדמת ישראל. הממשלה
הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה ריכזה את ההנצחה על קרבנות הפאשיזם, אזרחי צ'כוסלובקיה, תוך השכחה מכוונת של האספקט היהודי, התעלמות מגורל היהודים כיהודים.
בשנים 1967-1971 שימש זאב ש"ק, אף הוא ניצול טרזין, שגריר ישראל בווינה והוא הצליח ליצור קרן להקמת בית טרזין בישראל ואף להשיג את עיקר הממון לבנית הבית. האגודה להנצחת חללי גיטו טרזין ביקשה להקים את הבית בלב ישוב קיים, כדי שיהווה גשר בין העבר והווה. הבחירה נפלה על קיבוץ גבעת חיים איחוד, המרוחק כ- 60 קמ' צפונית מתל-אביב, גם משום שהיה בו גרעין של יוצאי מרכז אירופה שאיבדו את יקיריהם בשואה וגם מפני שהקיבוץ היה מוכן להעמיד לרשות האגודה קרקע בלב הקיבוץ. אבן הפינה הונחה בסתיו 1969 וחנוכת הבית שכולל חדר הנצחה, ארכיון וכן אולם הרצאות, חדר הספריה שהועמדו לרשות הקיבוץ, התקיימה במאי 1975, לציין שלושים שנה לשחרור. באמצעות ד"ר גיאורג וייס מווינה ובעזרתו הגיע ארצה העתק מצולם של כל כרטסת גיטו טרזין, כפי שהוכנה מיד אחרי המלחמה לקראת רישום שמות קרבנות השואה מצ'כיה ומורביה על קירות בית הכנסת פנחס בפראג.כרטסת גטו טרזין

כרטסת זו שימשה מראשיתו של בית טרזין לב ליבו, לא רק לישראלים שביקשו מידע על גורל בני משפחתם וידידיהם בשואה, אלא גם לפונים הרבים מארצות העולם. הרי באותן השנים לא היתה גישה חופשית לכרטסת המקורית בפראג וחלק מאזרחי צ'כוסלובקיה לשעבר ולכל אזרחי ישראל לא נתאפשר לבקר ברפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית.
הכרטסת צולמה בזמנו בפראג על נייר מטיב ירוד ובמרוצת השנים החלו הכרטיסים להשחיר ובכתב נעשה קשה יותר ויותר לפיענוח. היה צו השעה להציל את המידע הכלול בה ולהעביר כולה למחשב. ההחלטה על מחשוב הכרטסת נפלה בתחילת 1989, עוד לפני איש ניחש את מהפכת הקטיפה בנובמבר אותה שנה, שאפשרה חידוש הקשר בין שתי המדינות.
אספנו בין חברינו על פני העולם את הכסף הדרוש לרכישת הhardware. למרבה המזל קיבלה על עצמה
Natalia Marmasse,חברת קיבוץ גבעת חיים אחוד, בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ובעלת ניסיון רב בתכנות. programming and system analysisבמחשוב, להכין את התוכנה וללוות את כל המבצע מראשיתו ועד סופו. כל עבודתה הרבה נעשתה ונעשית על ידה בהתנדבות, ללא כל תמורה, וספק אם יכולנו להתמודד עם המשימה, אילמלא תרומתה. התברר שלא ניתן להעביר את נתוני הכרטסת ישירות למחשב ושדרוש שלב ביניים - רישום כל הנתונים בצורה אחידה, לפי מפתח אחיד ובאותיות דפוס. )הכרטיסים עצמם היו כבר קשים מדי לפענוח של קלדנית.( קראנו לעזרת חברי העמותה על פני הארץ. כעשרים חברים באו בימים קבועים אחת לשבוע בהתנדבות לבית טרזין, גם מישובים מרוחקים שעה- שעתיים נסיעה, ועמלו במשך שנתיים על העתקת 150.000 הכרטיסים. אחת ההחלטות העקרוניות, לא קלה בארץ של כתב עברי, היה לרשום את כל הנתונים באותיות לטיניות, באנגלית, כדי שחוקרי כל העולם יוכלו להיעזר בה וכדי להישאר כל כמה שאפשר נאמנים למקורה.
מתברר שהמידע בחלק מהכרטיסים לקוי והיה עלינו להשלים אותו בעזרת מקורות נוספים כמו Gedenkbuch der Opfer der Verfolgung der Judenשל קרבנות השואה מגרמניה, הTotenbuch של יהודי אוסטריה , ספר Terezin Ghetto = 
מקורות נוספים ועדויות של קרובי משפחה. אחרי ההעתקה עבר כל טופס ביקורת של אחד מששת המבקרים. בשעה שמפעל ההעתקה והביקורת נמשך התחילו חברים שברשותם מחשבים אישיים מתאימים, להקליד את הנתונים מן הדפסים. למטרה זו, קבלו הביתה תוכנה מצומצמת ובדרך כלל לקחו עמם עם כל ביקור בבית טרזין שניים מתוך 900 התיקים, להקלדה. ההקלדות הועברו מהדיסקטים בבית טרזין לתוך התוכנה הראשית. רישום הטפסים והביקורת נעשו על פי חלוקה לפי ארץ מוצא ולרוב עסקו יוצאי צ'כיה, גרמניה, אוסטריה והולנד
ברישום וביקורת כרטיסי בני ארצם, גם מתוך ידיעת שמות האנשים והמקומות בארץ מולדתם וגם מתוך תחושת הקרבה וההזדהות עם בני ארצם. אחרי העבת המידע לתוכנה הראשית עבר הכול ביקורת נוספת ולכך התאספו הערות על סמך מידע נוסף )כתובות, מקום פטירה במידה התברר בינתיים, מקצוע וכו( כל כמה שהיה בנמצא. בספטמבר 1995 הושלמה הביקורת ומיחשוב הכרטסת הסתיים אך לא הושלם. עדיין יש להמשיך בהשלמות, תיקונים, השוואות והעבות ממקורות שמחוץ לכרטסת, כדי לקבל מידע אמין ומדויק כל כמה שאפשר.
ברצנינו לציין, שכל העבודה העצומה הזאת שנמשכה למעלה מארבע שנים וכללה עשרות אנשים, נעשתה ללא תשלום. בית טרזין שילם רק הוצאות נסיעה של חלק מהמתנדבים ושעות עבודה של קלדנית אחת, שעבדה בבית טרזין עצמו תקופה ממושכת. האגודה להנצחת חללי גיטו טרזין מתקיימת בעיקר מתרומות חברים ולכן היה צמצום הוצאות המחשוב צו השעה, אך מעבר לכך היה זה מבצע שהעניק לחברים תחושה של שותפות, שלשכות למען כל אלה שלא זכו ולאלה שבאים אחריהם.


לייבסיטי - בניית אתרים