עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> חיי התרבות בגטו >> מוזיקה >> מלחינים בגטו
 

כתב : פרופ' דייויד בלוך, מנהל הפרוייקט להנצחת מוסיקה מטרזין  (אוקטובר 2001)
תרגמה : גב' אניטה טרסי, מנהלת בית טרזין


 

 הנס קראסה (‏Hans Krasa)


נולד בפראג למשפחה בעלת אמצעים אשר תמכה בכשרונו המוסיקלי. קראסה למד אצל ‏אלכסנדר זמלינסקי בפראג, קיבל כמה שיעורים אצל אלברט רוסל בפאריז ואת חייו ‏המשיך בסגנון בוהמי בעיר הולדתו. יצירתו ‏ops.1‎‏, ארבעה שירים לתזמורת שחיבר ‏לפי שירי הגרדום של כריסטיאן מורגנשטרן (1921) והסימפוניה שלו (1923) זכו ‏להערצת המבקרים, המוסיקאים וקהל המאזינים כאחד, בשל מקוריותו, "רוח של שירה ‏אירונית", החוש המחודד שלו לצבע, תזמור ומרקם ביצירותיו. חמשת שיריו ‏ops.5‎‏, ‏לעתים מלאי הבעה של עדנה, נכתבו כמענה בטוח לגוונים של הטקסטים. ‏
הוא היה פעיל בטרזין עד לשילוחו לאושוויץ באוקטובר 1944, שם הוא נשלח מיד לתאי ‏הגז.‏

 

 

‏ קארל ריינר (‏Karel Reiner‏)‏

למרות שבתחילת שנות השלושים קארל ריינר (‏Karel Reiner‏) למד אצל יוסף סוק ‏‏(‏Josef Suk‏) בקונסרבטוריון של פראג, נטייתו הייתה יותר לכתיבת מוסיקת ‏האוונגארד. הוא היה פעיל בתאטרונו של א.פ. בוריאן ‏D34‎‏ ובחברה למוסיקה עכשווית ‏‏(‏Pritmost‏). כאסיר בטרזין, כתב שם את המוסיקה לתיאטרון, כולל למחזהו העממי של ‏בוריאן, אסתר. מטרזין נשלח לדכאו, אושוויץ, עבר את מצעדי המוות ושרד. אחרי ‏השחרור הפך למסורתי יותר, אך בשנות החמישים חזר לעבוד בסגנון המודרניסטי כמו ‏לפני המלחמה. שלושת השירים לפי מילותיו של המשורר, הסופר והמחזאי האוסטרי ‏החשוב פראנץ תיאודור טסוקור (‏Franz Theodor Csokor‏), משקפים את סגנונו ‏הקודם ומאופיינים על ידי הקצביות וליווי כלי ההקשה לקו ווקאלי לירי יותר.‏

  פאבל האס (‏Pavel Haas‏)

תלמידו המוכשר של ליאוש יאנאצ'ק, נולד וחי רוב ימי ‏חייו בברנו (‏Brno‏). התעניין עמוקות במוסיקה העממית ובפולקלור של מוראביה, עניין ‏שהתחזק עוד יותר אחרי סיום לימודיו אצל יאנאצ'ק. האס חיבר יצירות תזמורתיות, ‏שלוש רביעיות מיתרים, מוסיקה לפסנתר, שירים ואופרה ‏Sarlatan‏. האס היה אנטי ‏פשיסט בכל לבו, ובשלהי שנות השלושים ציטט לעתים קרובות את הכוראלים הידועים ‏של ההוסיטים ושל ואצלב הקדוש. בסימפוניה הבלתי גמורה שלו מן השנים 1939-‏‏1940 העמיד להשוואה תוך העזה רבה את השיר הנאצי הידוע לשימצה ‏Horst-‎Wessel Song‏ אל מול מנגינת מרש האבל של שופן (סונטה מס' 2). עבור הקונצרט ‏היחיד שלו ביוני 1944 בטרזין, ביקש קארל ברמן מהאס לחבר עבורו יצירה חדשה. ‏המחבר נענה לבקשתו ומסר לו ארבעה שירים על טקסטים מהשירה הסינית כאשר ‏בשירים הראשון והשלישי מצוטט הכוראל של ואצלב הקדוש. ויקטור אולמן שהירבה ‏לכתוב ביקורות על הקונצרטים בגטו, הביע את הערכתו כלהלן: "אם שמעתם אותם ‏פעם, לא תוכלו לוותר על שיריו הנושאיים של האס, כה מלאי חיים, ותאלצו לחיות עמם ‏ביחסים אינטימיים". ‏
ביחד עם קראסה ואולמן, גם האס ניספה באושוויץ.‏
 
 

ויקטור אולמן (‏Viktor Ullmann‏)

היה ידוע היטב בזכות יצירותיו הקודמות לטרזין ‏ובזכות היצירות שנכתבו בגטו – יצירות לפסנתר, יצירות קאמריות ותזמורתיות, אופרות ‏ובכללן נפילתו של האנטי-כריסט (1935) וקיסר אטלנטיס (1943). אולמן היה מכור ‏ממש גם לכתיבת ‏Lieder‏ (שירים אמנותיים גרמניים). הוא לקח את השירה ‏מיצירותיהם של גטה, הולדרלין, טראקל ורבים אחרים. למרות הזדהותו עם ‏אנטרופוסופיה, אולמן היה גם מקורב מאוד לבית-הספר (אסכולה) השני של וינה, עם ‏חיבה מיוחדת לאלבן ברג. כמו כן הוא היה נלהב גם מגוסטב מאהלר ולא סלד אפילו – ‏בהתאם להלך הרוח של השירה שהוא בחר – מן הסגנון הקרוב לסגנון הקברטי של ‏קורט וייל, למשל. בסדרה שלו של ארבעה שירי משתה, על פי המשורר הפרסי חאפיז ‏מהמאה ה- 14, הגישה הקברטית הזו (אבל לא רק היא) ברורה מאוד בערניות ‏ובצבעוניות שלה.‏
‏ ‏
הסימפוניה הגמורה - עיתון הקיבוץ - 16.9.2011
מאמר של ד"ר מיכאל וולפה על אולמן

 


 
 


לייבסיטי - בניית אתרים