עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> חיי התרבות בגטו >> מוזיקה >> עליזה הרץ - זומר
 
מאת: עדנה מור (זיצ'ק), תלמידה לשעבר של עליזה  - מרץ 2010 

כתבה בטלויזיה ערוץ 2   18/4/2009 
כתבה ב"גרדיאן", אנגליה   13/6/2010

עליזה הרץ ואחותה התאומה מריאנה נולדו בפראג בחודש נובמבר 1903. לשתי הבנות היו שני
אחים ואחות בוגרים. האב, פרידריך הרץ היה הבעלים של מפעל לייצור מאזניים. האם הייתה אישה
בעלת השכלה רחבה שקראה הרבה וניגנה בפסנתר. מגיל צעיר התבלטה עליזה באופייה
האופטימי, העצמאי והפעיל. היא התחילה לנגן בפסנתר בגיל 7. המורה הראשונה הייתה אחותה
אירמה. כעבור שנה וחצי כבר יכלה עליזה ללוות את אחיה הגדול פאול שהיה כנר מוכשר.
בין באי ביתם הקבועים היו פליקס וולטש, פרנץ קפקא ומקס ברוד. פליקס וולטש הפך לבן משפחה
כאשר התחתן עם אירמה.
בגיל 12 התחילה עליזה ללמוד פסנתר אצל המורה של אחותה, ווצלב סטפן. מגיל 18 התחילה
להופיע הן ברסיטלים והן כסולנית בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הצ'כית. היא זכתה
לבקורות נלהבות כפסנתרנית צעירה ומבטיחה.
עליזה התחתנה עם ליאופולד זומר שאף הוא היה נגן כינור מוכשר אך לא הפך את המוסיקה
למקצוע. הוא עבד בעסקי יבוא ויצוא והרבה לנסוע. ב-21.6.1937 נולד בנם שנקרא סטפן ע"ש
המורה של עליזה. אביה פרידריך נפטר ב-1930.

במרץ 1939 נכנס היטלר לפראג. עליזה וליאופולד שקלו לעלות לישראל אך לא עשו זאת בגלל
האחריות שהרגישה עליזה כלפי אמה החולה, בגלל הדאגה לעתידו של סטפן ובגלל חוסר כסף.
אחיותיה אירמה ומריאנה ומשפחותיהן הצליחו לצאת מפראג בליל כניסתו של היטלר.
ביולי 1942 נלקחה האם לטרזיינשטאט ומשם לטרבלינקה. ביולי 1943 נלקחו עליזה ליאופולד
וסטפן לטרזיינשטאט.

כבר בשבוע השני לשהותה במחנה נודע לגרמנים שמדובר בפסנתרנית ידועה והוטל עליה לתת
קונצרט פעם בשבוע. הידיעה שתוכל לנגן כל יום מאד הרגיעה את עליזה. למרות התנאים הקשים
הצליחה לשמור על אופטימיות. בין היצירות שניגנה היו כל 24 האטיודים של שופן, כאשר
"אטיוד המהפכה" (אופ.10,מס.12,בדו מינור) קיבל משמעות מיוחדת במחנה. סטפן שהיה בן 6,
השתתף באופרת הילדים "ברונדיבר" ובהמשך מילא תפקיד של "הופך דפים" לנגנים השונים.
כשרונו המוסיקלי בלט כבר בגיל כל כך צעיר. המטרה העיקרית של עליזה הייתה להגן על סטפן,
לספק לו חום ואהבה ולמנוע יסורים. בערבים הצטרף אליהם האב, ליאופולד עד שבאוקטובר
1944 הופיע שמו ברשימה לטרנספורט. ליאופולד השביע את עליזה שלא תתפתה לבוא אחריו
כיוון שידע מה הגורל הצפוי לו, ולהם אם יבואו אחריו.

בחודש מאי 1945 הגיע השחרור. כעבור זמן לא רב נודע לעליזה שליאופולד ניספה. כעבור כ-4
שנים החליטה לעלות לישראל. בפראג הצליחה להשתקם ואפילו התחילה להופיע בקונצרטים.
היא הופיעה בקונצרט ברדיו בגלים קצרים, וכך נודע למשפחתה בישראל ששרדה את השואה.
אחרי ארבע שנים החליטה לעזוב את פראג בגלל המשטר הקומוניסטי וגילויי האנטישמיות . .

בארץ פגשה את אחיותיה ומשפחותיהן והתמקמה ברחביה, ירושלים. סטפן בחר בשם העברי
רפאל. עליזה קיבלה משרת הוראה בקונסרבטוריון בירושלים והמשיכה להופיע ברסיטלים.
היא גידלה דור חדש של פסנתרנים בישראל. רפאל הפך לצ'לן שזכה בפרסים בינלאומיים
רבים. לאחר נישואיו לפסנתרנית צרפתיה, עבר לגור בלונדון. עליזה נסעה הלוך ושוב מהארץ
ללונדון וב-1986 החליטה סופית להישאר בלונדון ליד בנה רפאל ושני נכדיה. רפאל נפטר
בשנת 2001, במהלך סיבוב קונצרטים בישראל.
עליזה הרץ-זומר, היום בת 106 חיה בלונדון, עדיין מנגנת, עדיין פעילה. אנשים מכל העולם
קרובי משפחה, ידידים, תלמידים לשעבר ומכרים חדשים מחפשים את קרבתה ומרבים
לבקרה. היא ממשיכה להיות אישה מלאת חיים, אופטימית, רואה תמיד את הצדדים
החיוביים. היא קוראת ומתמצאת בנעשה בעולם בכלל ובישראל בפרט, ומגלה עניין אישי
בכל אדם הנמצא בקרבתה.

אנחנו מאחלים לה עוד שנים רבות של בריאות ויצירה ומודים על כך שזכינו להכיר אישיות
מופלאה כל-כך.



לייבסיטי - בניית אתרים