עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> גטו טרזיינשטאט >> סקירה היסטורית >> תקופת הגטו המעורב (יולי 42 - דצמ 43)
 
תקופה II: הגטו המעורב (יולי 1942 - דצמבר 1943)


מחודש יולי 1942 החלו להגיע לטרזין כמעט מדי יום ביומו טרנספורטים של זקנים, חולים, נכים וחולי רוח -
רובם מגרמניה ומאוסטריה. עד סוף ספטמבר 1942 הגיעו יותר מ-40,000 נפש, בו-בזמן נשלחו 20,000
מיהודי צ'כיה למחנות ההשמדה.
קשה לתאר את מצבם הנפשי ואת התנאים בהם חיו האסירים, אך שיעור התמותה בגטו הגדל והולך
עם הזמן,עשוי לתת מושג-מה על המצב. הקורבנות העיקריים לצפיפות בשנת 1942 היו, כמובן, הזקנים והחולים.
במאי 1942 נרשמו רק 15 מקרי מוות, אך בספטמבר של אותה שנה גאה מספר הנפטרים ל-3,941 לחודש.
בוצת אסירים הייתה מוציאה את הגופות מבית-הטהרה, טוענת את הארונות זה על גבי זה ומובילה את עגלות
הקבורה אל קבר האחים שמאחורי חומות הגטו.
בסוף ספטמבר הופעלה בטרזין משרפה שיכלה לקלוט 200 גוויות ביום.

בעוד המתים עושים את דרכם האחרונה אל מחוץ לחומות העיר, הדהד ברחובות הגטו טרטור גלגלי העץ
של עגלות קבורה, הנגררות על אבני הריצוף. כרכרות הקבורה הובאו לגטו בפקודת הנאצים, מכל הקהילות
היהודיות המתחסלות על פני בוהמיה ומורביה, כדי להיות כאן לאמצעי תחבורה עיקרי. חלקן הושארו כמו
שהן - שחורות, מוזהבות, מקושטות בתבליטים, אך ממרביתן הוסרו הקישוטים ועל המשטח הערום הועמס המטען.

העיר הצפופה הייתה זקוקה עד מאד לאמצעי תובלה, כדי להעביר כמויות גדולות של מיצרכם ומספר רב של
בני אדם ממקום למקום. לכן נעו עגלות הקבורה הקודרות הלוך ושוב על פני רחובות העיר מלאי החתחתים,
מובילות חפציהם האישיים של אסירים שזה עתה הגיעו לגטו, ואת הזקנים, אפורים ומזי רעב, שטולטלו לעתים
מאולם מגורים אחד למשנהו, כדי לפנות מקום לאסירים חדשים. היו כרכרות טעונות תפוחי אדמה ומלוות משמר
שוטרי הגטו, ענודי סרט שרוול צהוב, והיו כרכרות שהובילו פחם למטבח, חומרי בניה למפעל גרמני כלשהו וגם
את הכדים הגדולים שמהם נשפך מרק מימי שנועד לישישים, לחולי-רוח ולגוססים, שלא יכלו עוד לעמוד בתור 
וקיבלו את מנת המזון הזעומה באגף המגורים.
יותר מכל התאפיינה התקופה השנייה לקיום הגטו בבואם של יהודים גרמנים ואוסטרים. כשהוקם הגטו האמינו  
היהודים הצ'כים, כי טרזין תהיה להם מקום מקלט והישרדות, אך כאשר הגיעו בשנת 1942 משלוחים רבים 
מגרמניה ומאוסטריה, הוחש במקביל קצב שילוחם של יהודי צ'כיה מזרחה.
על פי פקודת-יום מס' 227 מ-3 באוקטובר 1942 הוקמה מועצת יהודים חדשה שבה מונה דפאול אפשטיין  
(בתמונה) מברלין לראש המועצה ואילו יעקב אדלשטיין מפראג ובנימין מורמלשטיין מווינה  נתמנו לסגניו. יעקב אדלשטיין היה הראשון מחברי המועצה שנאסר בנובמבר .1943 הוא נשלח לאושוויץ ונרצח שם כעבור כמה חודשים יחד עם בני משפחתו. דומה, כי על-ידי מאסרו, ביקשו הגרמנים להרוס סופית את התקוות התמימות שטיפחו גירושו ורציחתו יהודי צ'כיה מאז הוקם הגטו בטרזין.


יום שיגרתי של כלואי הגטו היה מתחיל השכם בבוקר עם העמידה בתורים - אל חדר הרחצה, אל בתי-השימוש, לקבלת ספל משקה מר, תחליף לקפה, לפני היציאה לעבודה. בשעות הצהרים עמדו האסירים בתור לארוחה ותלאות דומות היו צפויות להם גם בערב, כאשר שבו עייפים ומאובקים מעבודת יומם.

באגפי המגורים חולקו לאסירים 200 גרם לחם ביום וכן מנות זעומות של סוכר ומרגרינה.
אפילו צעירים העוסקים בעבודה גופנית, שקיבלו מנות מזינות יותר, היו רעבים תמיד.
הזקנים ואלה שלא היו כשירים לעבודה חיו על סף הרעבה. הם המתינו ליד התורים לאוכל, כפופים,
גוררים את רגליהם, כשבידיהם פנכות, קופסאות-פח וסירים ישנים וייחלו למנת מרק עדשים מידי אסירים שלא חיו
על המנות הרשמיות. הם ליקטו קליפות של תפוחי-אדמה ולפת מפחי האשפה שליד המטבח. את שיירי המזון הרקוב
למחצה, שמצאו בפחים התקינו ובישלו כשהם מתווכחים ורבים על מקומם בתור אל התנור הקטן שבאגף
המגורים. חרף מאמציהם הנואשים הם נאלצו בסופו של דבר להיכנע לרעב.

מיוני 1942 הותר לאסירים לצאת ממגוריהם. אסירי הגטו היו לאחוזי בולמוס של פעילות חברתית ותרבותית,
פעילות שסחפה צעירים וקשישים כאחד, ולפעמים גם את החולים ואת הקרובים למות. תחילה היו ההצגות,
הקונצרטים וההרצאות, אירועים מאולתרים וחסרי איכות, אך במרוצת הזמן נעשו הפעולות מגוונות יותר ואסירים
רבים נטלו בהן חלק. הצגות נערכו בחצרות, בעליות-הגג המפויחות, בין הקורות, ובמרתפים של בתי הגטו.


בסוף 1942 וב-1943 היו בגטו שלושה קברטים, הועלתה "הכלה המכורה" לסמטאנה, בביצוע קונצרטנטי,
הוצגה אופרה לילדים "ברונדיבאר", ושורה של מחזות. סידרת הרצאות ברמה אוניברסיטאית נערכה בחדרים
ובעליות-גג. כן היו בגטו חוגים ללימוד עברית, תורה ונערכו טקסי תפילה במרתפים ובעליות-גג.


מיולי 1942 ילדים ובני הנוער שוכנו במעונות נפרדים. הם למדו בבית-ספר, קיבלו הכשרה מקצועית ובשעות
הערב נערכו למענם תכניות מטעם תנועות הנוער. דבר ההכשרה המקצועית היה ידוע לגרמנים, אך הלימודים
העיוניים היו אסורים בגטו והמורים נאלצו ללמד במחתרת. התלמידים חולקו לקבוצות קטנות והלימודים היו
נפסקים ברגע שגרמני התקרב אל המעונות. מאחורי החזית התמימה של עבודת הילדים, לימוד וספורט
על גג אחד המצודות בגטו, הסתתר מאמץ נואש להקים חומת מגן סביב הנוער, כדי להצילם מהידרדרות
מוסרית, מן השחיתות שהיא תוצר לוואי של כל מחנה ריכוז.


 

 1. הקמת הגטו  2. תקופת הגטו המעורב  3. תקופת הגטו כהטעיה  4. תקופת אבל והתארגנות  5. תקופת שחרור הגטו


 


 


לייבסיטי - בניית אתרים