עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> ארועים >> אירועים שהיו >> 2010 >> 2010-05-24 בית טרזין מבקר בהרצלילינבלום
 

מפגש שורדי גטו טרזיינשטאט במוזיאון הרצלילינבלום 24.5.2010
מאת: ד"ר מרגלית שלאין

שורדי גטו טרזיינשטאט ובני משפחותיהם הוזמנו לתל-אביב למוזיאון הרצלילינבלום, לבקר בתערוכת מונופול –חיים באשליה ולסיור מודרך בתערוכת הקבע במוזיאון.

דניאל שק, שגריר ישראל בצרפת ואחותו רות שק-יסעור, התרגשו לפגוש בתערוכה ציור של אימם עליזה אהרמן-שק, נערה קוראת שציירה כנערה בגטו.

במפגש המרגש שאורגן ע"י אירית פניג מן המוזיאון, שמענו את סיפורן של לאה הדויג פרוביזור וארנסטין דוידוביץ, בנותיו של ד"ר דזידר פרידמן, שמונה ביוני 1943 כמנהל הבנק של המינהל-העצמי בטרזיינשטאט.

בהתרגשות רבה, סיפרה לאה הדויג פרוביזור, על אביה, שעוד כסטודנט למשפטים נהה אחרי ד"ר בנימין הרצל שלימים הפך לעסקן ציוני ונשיא קהילת וינה והיה היהודי היחיד שנבחר כחבר הפרלמנט האוסטרי.על עצמה ספרה הדויג, כיצד כילדה בת 10 התעקשה ללמוד בבית ספר יהודי שלימדו בו עברית. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938, בהיותה בת 16, עלתה הדויג במסגרת עליית הנוער לארץ-ישראל.
עד היום היא נושאת היא את הכאב על שלא הספיקה להיפרד מאביה, שהיה בעת עזיבתה אסיר במחנה הריכוז דאכאו. עד 1943 הצליחה להתכתב עם הוריה באמצעות הצלב האדום, וחיה באשליה שחייהם אינם בסכנה משום שנשלחו לגטו טרזיינשטאט וציפתה לפגוש אותם בסוף המלחמה

אחותה ארנסטין דוידוביץ, שעלתה שנה לאחריה, בנובמבר 1939, הספיקה להיפרד מההורים, והעלתה על נס את אמה אלה,"שעליה לא מדברים" שגם לה היה סרטיפיקט לארץ-ישראל. אמה, שיכלה להינצל העדיפה להישאר עם בעלה, שלא הורשה לצאת מווינה לאחר שיחרורו ממחנה הריכוז, וחלקה עימו את גורלו בגטו טרזיינשטאט עד שנשלחו למוות באושוויץ.

ללאה הדויג פרוביזור , נכונה הפתעה בעת הביקור, כשבקומה המוקדשת לילדי הגטו, היו עבודות שעשתה טרודה גרואג עם ילדי הגטו וכל זאת משום שנינתה של טרודה נישאה לנכדה של הדויג, וקומות ב' וג' בתערוכה יש להם כיום קשר מיוחד.

ד"ר אריה (ליאו) גולדשמיד, שהגיע לטרזיינשטאט מווינה, סיפר כיצד כילד בן 10 שותף בהונאה בעת ביקורה של משלחת הצלב-האדום בטרזיינשטאט ב-23 ביוני 1943. הוא הוכנס למעון ילדים שהוקם במיוחד לצורך הביקור."הושיבו אותנו לבושים בבגדים הולמים מסביב לשולחנות עם מפות לבנות שעליהן הונחו קופסאות סרדינים וחפיסות שוקולד, שהושאלו מקנטינת ה-ס"ס וחובה היה להחזיר את כולם בתום הביקור מבלי געת בהם. לימדו אותנו שבעת הביקור, אליו התלווה מפקד המחנה ראם לשאול אותו:" דוד ראם, מדוע שוב נותנים לנו סרדינים?", כאילו נמאס לנו משפע האוכל החד-גווני.
למרות האיסור שני ילדים ואני "פילחנו" חפיסת שוקולד וחיסלנו אותה. לאחר הביקור משהתגלה שחסרה חפיסת שוקולד, הודינו במעשה אך מלבד נזיפה מהמדריכים לא זכור לחי שנענשנו.
28 שנים לאחר המעשה, ניגשה אלי אישה בעת השתלמות לרוקחים ושאלה אותי אם שמי לא היה פעם ליאו, כי היא משוכנעת שהייתי בין גונבי השוקולד בעת ביקור משלחת הצלב-האדום בטרזיינשטאט.זו היתה אליס קלרמן, אחת המדריכות שלנו במעון, שהייתה רק כמה שנים מבוגרת מאתנו. היא סיפרה לי , כיצד וילי גרואג הצליח "לשקם את החפיסה החסרה בהכניסו קרטון לניירות שנמצאו, ושאילו מספר החבילות שהוחזרו לקנטינת ה-ס"ס לא היה תואם את מה שקיבלו היו המדריכים צפויים להישלח "למבצר הקטן" שליד טרזיינשטאט שממנו לא היה איש צפוי לחזור חי".

אחים (יואכים) בגיינסקי, שהגיע לטרזיינשטאט כילד בן חמש מברלין, סיפר שאמו עבדה בחודשים הראשונים להיותם בגטו כעוזרת בית ומבשלת של אחד מקציני ה-ס"ס וכיצד היה הולך אחריה מחוץ לשטח הסגור של הגטו ומשחק עם ילדי החיילים הגרמנים, כשאיש לא חשד בו בשל מראהו "הארי" בלונדיני עם עיניים כחולות ושפתו הגרמנית הרהוטה. אחרי שאמו הועברה למפעל הנציץ (גלימר) פיצול אבנים, שהשתמשו בהן לבידוד, למען התעשייה הביטחונית, היה כילד, עומד בתור לחלוקת המזון ותמורת תלושי המזון היומיים שקיבלו והתלושים המיוחדיםשאימו קיבלה כתוספת בעבור עבודתה החיונית, היה מקבל את המרק העכור היומי שלהם ורבע כיכר לחם עבור שלושה ימים. כילד היה משחק עם החברים בגולות, שהותירו בידיהם בכניסה לגטו וב"כדורגל" כפתורים.

חנן בכריך, שהגיע ב-1942 לטרזיינשטאט בן 18 מצ'כיה, היה בגטו "רק" חודשיים" אות לכך שגטו טרזיינשטאט היה למעשה מחנה מעבר למזרח. הוא סיפר כיצד התארגנה בגטו קבוצה של צעירים יוצאי תנועות נוער שדאגה ככל שניתן לחברי הקבוצה ו"כל מי שהגיע ועדיין היה לנו דבר אוכל מהבית חילק אותו בין שאר חברי הקבוצה".

ייהודית בריקמן שהגיעה באוקטובר 1943 לטרזיינשטאט מדנמרק, סיפרה על ההלם שחוו יהודי דנמרק במעבר הישיר מבתיהם לתנאי הגטו ושוסעה על-ידי אחד הנוכחים שטען כי זכו בגטו לתנאים מפליגים (באופן יחסי לשאר האסירים) בהיותם "מיוחסים" ומוגנים מגירוש למזרח.

לאחר הביקור קבלתי מכתב שקטעים ממנו מצוטטים להלן:
 
שלום מרגלית.
 
אנחנו מודים לך על המידע הרב שהעברת לנו אודות סבנו ד"ר דזידר פרידמן.
 
הערב שאורגן במוזיאון הבנקאות של בנק דיסקונט היה מרגש עבור אמנו ועבורינו.
 
אנחנו מודים לך שהצלחת לשכנע את אמא להגיע לאירוע למרות חששותיה , כי בסופו של דבר היא התרשמה ביותר מהערב שהוסיף לה המון.
 
                                                  
                                                                               הדי פרוביזור (פרידמן), אמתי, רוני וגלעד פרי-אור


לייבסיטי - בניית אתרים