עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> על חברים וניצולים >> חברים כותבים >> 2011 >> 2011-01 אדגר (אדה) קראסה -לזכור את רפאל
 
אי שם בשנת 2000 הטלפון צילצל. המתקשר הזדהה  כמורי סידלין, מנצח על התזמורת הסימפונית של אורגון,  ושאל האם השם רפאל שכטר אומר לי משהו. אמרתי לו: מספיק כדי שאקרא את בני על שמו. לא לקח זמן רב והוא הופיע בביתנו.
הוא קרא ספרים על מוסיקה בטרזין והצטער על מיעוט הדברים, רק כמה  פיסקות, שנכתבו על רפאל שכטר אשר בעיניו, למקרא מה שנכתב עליו, הוא גיבור. הוא התחיל לחפש מישהו שהכיר את רפי ומצא את אחותו, שחיה בירושלים. ביקר אצלה אך היא לא הייתה מסוגלת לדבר על כך. בתה סיפרה לו עלי.
 
בין מעריציו הרבים של רפי בטרזין הייתה מאריאנקה צדיקובה. אימה הייתה ציירת והיא ביקשה ממנה לצייר את הבית הקטן בחצר האחורית, בו היה לרפי ולי  חדר קטן ("קומבל") בעליית הגג. אחרי המלחמה מאריאנקה נתנה לי העתק של הציור הזה. שלחתי העתק  לאחותו של רפי. היא לא אישרה מעולם, אך הציור לא חזר אלי. מכאן הסקתי שהבת ידעה על א. קראסה.

 
סידלין רצה לכתוב ספר על רפי, וביקשני למצוא לו אנשים  לראיינם. למרבה הצער, באותו זמן לא הכרתי שום אדם חי שהכיר את רפי לפני המלחמה. הוא החליט ליצור קונצרט/דראמהDefiant Requiem – Verdi in Terezin   (רקוויאם מתריס – ורדי בטרזין), בו יבוצע הרקוויאם לוורדי ובין הקטעים שחקנים המגלמים את רפי, את זקן היהודים ואת ויקטור אולמן, מבקר כל יצירות המוסיקה והמופעים בטרזין. על הבמה מוקרנים זמרים ששרדו, מדברים על הרושם שהרקוויאם השאיר בהם. מוקרנים גם קטעים מסרט התעמולה הנאצי.
 
מופע הבכורה, שהיה אמור לעלות בשנת 2002 בירושלים, לא יצא לפועל בגלל בעיות בטחון והוא הוצג לראשונה בפורטלנד, אורגון, מקום מושבו של סידלין. ניגנה התזמורת הסימפונית של אורגון ושלוש אוניברסיטאות של פורטלנד תרמו את המקהלות שלהן. הוא לא הוצג באולם הסימפוני אלא באולם אקספו, בו קורות וצינורות חשופים, כשהקהל יושב על ספסלים, כדי לדמותו  כמה שיותר לתנאים בטרזין. סידלין משתדל להימנע מאולמות קונצרטים. בשני הפרקים הראשונים, הפסנתר והזמרים ביצעו בלי להביט בתווים, כפי שהיה בטרזין.
בין הפרקים סידלין דיבר על החיים בטרזין ועל השחקנים. בסיום, כנר בודד מנגן "עושה שלום" כשעל המרקע מוקרנת רכבת ואנשים מועמסים לקרונות. הזמרים פסעו בטור עורפי לעבר הרכבת ונראו כאילו עולים עליה, סידלין הולך אחרון, כסמל לגירוש הזמרים והנגנים. שקופית ברקע מבקשת "במקום מחיאות כפיים נא לקום לדקת דומיה, כדי לכבד את זכרם של משתתפי המופע בטרזין". בשתי הופעות, לקהל של 2000 איש כל אחת, רובם לא-יהודים, לא היה בקהל איש שלא הזיל דמעה.
 
מאז עלו שש הופעות בבירות של מדינות בארה"ב ושתיים בטרזין. משרד התרבות הצ'כי הזמין את סידלין להציג את הרקוויאם ב-30 ביוני 2009 בפני 600 נציגים מ-46 ארצות, משתתפי ועידה להחזרת אמנות שנשדדה על-ידי הנאצים. ראש המשלחת הצ'כית היה פליקס קולנר. בראש המשלחת האמריקאית עמד השגריר סטיוארט אייזנשטאט, אשר היה פעיל עשרות שנים בנושאים הקשורים בשואה. הוא כל כך התרגש מהרקוויאם עד שהפך לחלק ממנו. הוא אירגן מופע במרכז קנדי בוושינגטון, ב-6 באוקטובר, וכל הכרטיסים נמכרו חודשיים מראש. הוא ייצג את "קרן רקוויאם מתריס" ולקח על עצמו את איסוף התרומות. נסע לישראל לארגן מופע. מופעים בניו-יורק, אטלנטה, מישיגן, אמסטרדם וקופנהגן נמצאים בהכנה. האַרְכִיבִּישׁוֹף של ניו-יורק צפה במופע בוושינגטון ונסע לרומא לשכנע את האפיפיור שיזמין את הרקוויאם לוותיקן. ראש עיריית טרזין העמיד לרשות  סידלין את אולם הרכיבה, שם התקיימו המופעים,  וסידלין הקים שם את מכון רפאל שכטר הבין-לאומי לאמנות ומדעי החברה, בו יתקיימו בכל קיץ  קונצרטים, מופעי תיאטרון, הרצאות, כנסים ועוד.
 
כעת, כאשר יגיע זמני, אוכל לעצום את עיני בידיעה שזכרו של רפי יישמר לעד.????
 
אדה קראסה
 


לייבסיטי - בניית אתרים