עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> על חברים וניצולים >> חברים כותבים >> 2012 >> 2012-02-02 לחנה דרורי נמאס מתדמית ניצולי השואה כ"דפוקים"
 
[2/2/2012]

אני שונאת סטראוטיפים, שבציבוריות בארץ כל-כך מרבים להשתמש בהם, כמו: אלה קמצנים, אלה גנבים, אלה פרימיטיביים, אלה מסכנים ועוד. גם אנחנו - שורדי השואה נופלים לתוך הסיר הזה: עד היום, כמעט 70 שנה אחרי -לדעת ציבור גדול בארץ - אנחנו כולנו אנשים קצת "דפוקים", ששומרים לחם מתחת למזרון, היסטריים, מסכנים, שצריך אולי לרחם עליהם, אבל הם ממש לא "כאחד האדם".
אני יודעת, שיש גם כאלה בינינו, שלא הצליחו להשתחרר מהטראומות של אז... אבל הרי בכל חברה יש גם אנשים שסובלים מטראומה או מחלות נפש או פגם אחר כלשהו. אז למה רק לנו "יש הכבוד" להמשיך גם אחרי כמעט 70 שנה להיות "כצאן לטבח", שעושים דברים שאדם מהשורה לא יעשה, קצת משוגעים?
אני אישית נתקלת בזה שוב ושוב - לא רק בשיחות עם אנשים, אלא גם מצד כל מיני מוסדות, למשל בביקור במחנה המעפילים בעתלית, שם נותן חיים-בעלי עדות: הלכנו עם קבוצה מודרכת והמדריך יודע מצויין ומסביר נכון בכל אתר, מה בדיוק היה שם. עד ש... הגענו לצריף המגורים והמדריך מראה כמה צפוף וקשה היה לחיות שם, שהיו שם גם הרבה עכברים -" אתם יודעים למה? כי כולם בצריף החזיקו לחם מתחת למזרונים!" הסברתי  קבל כל המשתתפים שזו בעצם דיבה. הוא קיבל את הערתי, אבל הנזק כבר נעשה - הרי כולם שמעו ובודאי האמינו יותר למדריך מאשר לאחת כמוני.
דוגמה  אחרת - הייתי צריכה למלא טופס, כדי שמשרד האוצר יכיר בכך שהיו לי במחנות מחלות שמחלקם אני סובלת, כדי לקבל פיצוי. מילאתי, אבל בדף האחרון היה צריך לפרט ולקבל אישור רופא על פגיעה נפשית, שאין לי. התקשרתי למשרד הרלונטי והפקיד שאל מיד: "איזה כדורי הרגעה את לוקחת?" לא לוקחת - עניתי. "איזה כדורי שינה את לוקחת כדי לישון?" לא לוקחת - עניתי. "אז את כנראה לא ממש ניצולת שואה!" קבע הפקיד וסגר את הטלפון.
לפני שבועיים ראינו הצגה טובה של סביון ליברכט בשם "רוחל"ה מתחתנת". המשחק היה מעולה. אבל מי שוב נבחר לייצג את החריג הנצחי? אבא ניצול שואה.! למה? אין אנשים שאינם יוצאי שואה, שהם רדופי טראומה כזאת או אחרת?
רובנו -בוודאי לא כולנו - יצאנו מהמחנות, בהתחלה באופוריה, שהמלחמה נגמרה ואנחנו חופשיים אבל מהר מאד התברר ששום דבר לא יחזור לקדמותו, כפי שציפינו, שרובנו ללא בית וללא משפחה. עמדנו מול המציאות החדשה וכל אחד היה צריך לבנות לו חיים חדשים בכוחות עצמו. ובדיוק את זה רובנו עשינו: השתלבנו בבניית הארץ, היו ששירתו בצבא והיום הם קצינים גבוהים, אחרים הקימו ישובים יחד עם אנשים אחרים, מכל המקומות בעולם, היו שנעשו מדענים, מורים, חקלאים, פוליטיקאים ומה לא. אז אולי הגיע הזמן לא לראות בכל ניצול שואה דמות חריגה, שמשמשת להנצחת הדימוי השגוי הזה?

מקווה שזה יעזור

חנקה דרורי, החותרים.


לייבסיטי - בניית אתרים