עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> ארועים >> אירועים שהיו >> 2012 >> 2012-10-08 אנסמבל "קברט" בפילדלפיה
 

מסע להקת הקברט לפילדלפיה – זוויות אישיות / יאיר ברוך (נוב 2012)


בחודש נובמבר 2011 בצעו חברי סמינר "היסטוריה, מוזיקה וזכרון"  את המופע "טרזין-העיר כאילו" (ראו פרטים). התלחת המופע הביאה להזמנה מפילדלפיה של "הקרן לזכרון השואה" למספר הופעות בעיר. לפניכם כתבה מזוית אישית של יאיר ברוך , מששתף ומפיק.


מיד בתום העלאת המופע "טרזין – העיר כאילו" ידענו כולנו, חברי אנסמבל בית טרזין מסמינר 2011, שיש לנו תחת היד מופע עם פוטנציאל עצום, ושעלינו חובת ההוכחה להביא את הפוטנציאל לידי מימוש. כלומר – להעלות את המופע על הבמות החשובות בישראל ואף מחוץ לה.

תחת הדרכתם של בעלי מקצוע רבים שתקצר היריעה מלהכיר בערך תרומתם למפעל, ובעזרת הניהול והחזון של המנהל הכללי, עודד, המופע עלה על המסלול שמציין כיום את ציון הדרך המשמעותי הזה בפילדלפיה. ועם זאת, עלינו חברי האנסמבל, האמנים המופיעים, העומדים ב"חזית" חובת ההוכחה, העשייה והמלאכה, ואי אפשר לומר שהכזבנו.

מעורבותי האישית בפרוייקט הלכה וגדלה דרך נקודות הציון השונות בדרך, החל מההפקה הממלכתית בבית הפלמ"ח בנובמבר, דרך הביקור המשמעותי ביד ושם במרץ וההפקה התאטרונית בשיתוף הקאמרי באפריל, וכלה בהפקת חו"ל הראשונה שהיא נושא המאמר הזה.

ההכנות לקראת המסע החלו כבר 4 חודשים מראש. קיבלתי מעודד מייל אפייני, קצר: "הטירוף מתחיל, תבדוק שיש קאדר". הפורמאט של הקאמרי חוזר על עצמו, מה שאומר – צוות מצומצם, שמונה איש, כולל אותי כמנהל המסע ופסנתרנית. ההכנות התחילו ברשימות מדוקדקות שהועברו למתאמת המפיקה מהצד השני, רייצ'ל לית'גאו הנפלאה, אבל ככל שניסינו לחשוב על כל פרט מראש עדיין נדרשנו ליכולת אילתור כדי להתמודד עם הבעיות הרבות.

מכיוון שהצוות היה מצומצם, כל מלאכות ההפקה נסמכו על היכולות היצירתית שלנו שאנסמבל יוצר – החל מתלבושות, דרך ניהול מוזיקלי, תרגום, העמדה, בימוי, תאורה, אביזרים ומה לא? כלומר, כמעט ללא תקציב העלינו הפקה בחו"ל, נס פח השמן. אבל על הנס הזה אחראית הקוסמת מפילדלפיה שכבר ציינו את שמה. בעוד ההכנות בארץ מתנהלות במרץ, רייצ'ל מכינה לנו מהעבר השני מסע מפנק בפילדלפיה, בירת ארה"ב הזמנית הנוסטלגית מימים עברו.

הגעתי לארה"ב ארבעה ימים לפני יתר החבורה, מסע פגישות והכנות קדחתני שמטרתו אחת, להעניק לאמנים נחיתה רכה לתוך מנגנון הפקתי משומן, אחרי שכבר התמודדנו עם הבעיות הרבות. דעתי הקדומה על האמריקאים היתה שהם מנומסים, עובדים לפי פרוטוקול – לא גמישים, לא מאלתרים. במילה אחת? התבדיתי. בכל מקום הגענו, המארחים היו אמנם מנומסים, אבל גם ששו להציע פתרונות יצירתיים ולעזור, תענוג של כל מפיק. רייצ'ל ואני הפכנו למה שנקרא "צוות מנצח" כאשר אנחנו קוצרים הצלחות: היא בהבאת קהלים, ארגון כתבות, פניה לאח"מים, ואני בסגירות הרבות שנדרשו להפקה. משימה אחר משימה עמדנו בכולן.

החברים נחתו – מלון הילטון. סוויטות מפוארות מ"מטבחה" של רייצ'ל שאורגנו עבורינו במיוחד. ידענו שלפנינו הולכים להיות ימים אינטנסיביים, אבל שנוכל גם להינות מהשהיה. תוך יומיים של חזרות אינטנסיביות בתנאי ג'טלג העלינו את המופע הראשון בספרייה הלאומית, מקום שארח את תעורכת התמונות. הימים הבאים כבר היו יותר נינוחים – ימים שבהם במקביל להכנות לקראת ההופעות הבאות גם נהנינו מהעיר היפה, כאשר מאחורי הקלעים – רייצ'ל, אשר אף הזמינה אותנו להתארח בביתה באחד הימים.

מופע הסיום – בקהילה של רייצ'ל בבית הכנסת. היה מופע משמעותי. בתום המופע פנו אלינו חברי הקהילה אשר המסר שלהם בחמש מילים היה: "תמשיכו, אתם עושים מלאכת קודש". בהחלט. נמשיך.



לייבסיטי - בניית אתרים