עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> ארועים >> אירועים שהיו >> 2014 >> 2014-01-14 SB6-המחזה בבית טרזין
 
בתאריך 14.1.2014, במסגרת השתלמות למדריכי פולין שנערכה בבית טרזין ועסקה במחנה המשפחות ובטרנספורטים מטרזין לאושוויץ-בירקנאו, הוצג בשנית המחזה SB6 של הבמאי גלעד אלפסי ושחקני בית הספר התורני הימלפרב בירושלים.

במחזה צפו גם חברי בית טרזין, חלקם שורדי הגטו ועמם גם מדורות ההמשך.
בסיום המחזה עמד הבמאי והמחזאי וסיפר על תהליך היצירה של המחזה והעבודה עליו עם תלמידים. בככונת בית הספר להציג את המחזה בעת המסע לפולין של השכבה , בחודש אפריל 2014 , במקום עצמו, על שרידי הצריפים של מחנה המשפחות.

שמות השחקנים-תלמידים: יובל אליאס, אלון בדיחי, עודד וורטהיימר, יוסף חודדה, תומר לוין . אותם ליווה השחקן אביתר לזר. תפאורה: תמיר ברטוב.

 
דברי הבימאי
מעט מאוד חומרים דרמטיים, בתיאטרון ובקולנוע עוסקים במחנה ההשמדה בירקנאו, מעטים מאוד ביחס למשמעותו ההיסטורית האדירה בעולם כולו, שהרי מעולם ובכל העולם לא נבנה כזה מפעל משוכלל, מדויק ומקצועי למוות ולרצח.
הסיבה למיעוט ההתייחסות הדרמתית למקום נורא זה, היא היעדר הרלוונטיות, שהיא הבסיס לכל הצגה. וכי איזה לימוד רלוונטי לחייו יוכל לשאוב האדם החי מההולכים למות? מסירות הנפש והעמידה בגבורה אל מול פני המוות הם ערכים נעלים, אך לא לאדם המעוניין לחיות.
ובזה ייחודו של המחזה SB6"". הוא עוסק בבחירה לחיות בלב המוות! ואין מדובר בבחירה לשרוד, שהיא טבעית ומובנת, אלא בבחירה לחיות מתוך ההשלמה עם המוות הקרוב, מוות שבוודאות אין ממנו מפלט! ההצגה עוסקת בבחירה לחיות את הזמן שנותר עד לתאריך המוות, תאריך שנקבע מראש וידוע לכל.
SB6 בוחן את השאלה האם יש משמעות ללימוד-לשמו של הלימוד, ליצירה-לשמה של היצירה או לשמירה על אנושיות-מצד ערכה העצמי של אנושיות, גם אם אין להם תכלית ותועלת בעתיד, שהרי אין עתיד. ושאלה זו רלוונטית, גם לנו, החיים עשרות שנים אחרי אותה תקופה אפילה.
אלא שבמקרה שלנו, חיפוש הרלוונטיות היה גם תנאי הכרחי לבניית הדמות הבימתית של כל אחד ואחד מהם, שהרי הבסיס בעבודת השחקן, הוא ה"תרגום" של דבריה ומעשיה של הדמות לעולם רגשי המוכר לשחקן. ומסתבר שהרצון של נער ישראלי להיות רצוי ומקובל זהים לחלוטין לרצונו של נער בבירקנאו להיות רצוי ומקובל. רצונו של נער בן ימינו להיות בעל משמעות זהה לרצונו של נער בבירקנאו להיות בעל משמעות ווכך גם הרצון להיות אהוב, צודק או מנהיג. כל ההבדל, עד כמה שזה נשמע מוזר ואפילו קר, הוא בביטוי המעשי של אותם רצונות, שמשתנה בהתאם למציאות והנסיבות. הבנה עמוקה זו, מקרבת את הדמויות אלינו היוצרים ויחד עם זאת מעצימה את הטרגדיה שלהם, שהרי אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהם כל כך דומים לנו. חוויה זו שהביאה אותנו כמעט להכרות אינטימית עם הדמויות היא החוויה אותה אקח מן העבודה המיוחדת הזו.
מקווה שתיהנו

גלעד אלפסי- מחזאי ובימאי ההצגה SB6.
 
דברי השחקנים
עודד ורטהימר - אני מאוד נהנתי מההצגה. זה הפך משחק ממשהו רחוק, לא ברור, משהו שחשבתי שלא מסובך לעשות אותו, לעניינים פרקטיים ומובנים. בנוסף לכך, במהלך החזרות למדתי הרבה על הנושא של בלוק הילדים, ואף ביקרנו בבית טרזן ולמדנו על ייחודו של גטו טרייזנשטאט. אם הייתה ניתנת לי הבחירה האם לעשות זאת שוב - הייתי בוחר ללא היסוס לחזור על ההצגה.
תומר לוין -  עבורי זו הייתה הפעם הראשונה לחוות חוויה מסוג שכזה, הן ברמה הפיזית והן ברמה המחשבתית. בסופו של התהליך אני יכול להגיד שזו אחת החוויות הכי מעניינות שעברתי.
בנוסף, מעצם היותה של ההצגה הצגה בנושא השואה, במהלך ההכנות נפגשתי וגיליתי דילמות בנושא משמעות וערך החיים.
אלון בדיחי - כשהתחלנו לעבוד על ההצגה, היה בי פחד שלא אצליח להוציא מעצמי את הרגש שצריך כדי לשחק 'שואה'. היה לי קשה למצוא את הקשר ביני לבין הדמות ששיחקתי; אני בסך הכל נער, ואי אפשר להשוות ולו במעט בין הצרות שלי בחיי האישיים לבין צרות המדריכים בבלוק הילדים. לאורך ההכנות, הבימאי הסביר לנו שההצגה לא מדברת על המוות בשואה, אלא על החיים בשואה, והוא אמר לנו לדמיין שהכל קורה כעת, כחלק מאורח חיינו הרגיל. הכעסים, הריבים, הדיונים, וגם רגעי הצחוק מראים כי אנחנו בסך הכל חבורת נערי...  אני חושב שזה גרם לי להסתכל על השואה באופן שונה, לנסות להשוות הכל לחיים שלי ולא לשכוח שגם הם היו בסך הכל נערים.
יוסף חודדה - עבורי ההצגה הייתה סוג של חוויה מתקנת. לפני תחילת החזרות להצגה, זה היה נראה לי משהו בלתי אפשרי מהבחינה הזו של להעביר לצופים את הלך הרוח באותם ימים במחנה. לאחר זמן, שכמועד ההצגה היה ממש מעבר לפינה, הבנתי שאל לי לחשוב כמי שאמור להעביר "מסר שואתי" אל הצופים, אלא פשוט להתנהג בצורה הטבעית ביותר, כמו שאני מתנהג בחיי הרגילים, וכך המסר יעבור בצורה הטובה ביותר כיוון שלמרות הכל, חיי האנשים דאז היו דומים לשלנו כיום בהמון מישורים. אני יכול להעיד על עצמי שההשתתפות בהצגה גרמה לי להזדהות גדולה הרבה יותר עם הנערים שהקימו את בלוק הילדים.

 


לייבסיטי - בניית אתרים