עברית  |  English  |  Česky  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


דף הבית >> ארועים >> אירועים שהיו >> 2014 >> 2014-04-02 ברונידבר בבית הספר האמריקאי
 
ארוע גדול ורחב יריעה מתנהל זה מספר חודשים בבית הספר האמריקאי ע"ש ויליאם ברבור באבן יהודה. פרני גולדשטיין, מבית הספר היסודי, ביימה את ילדי בית
הספר באופרת הילדים "ברונדיבר". בבית הספר לומדים ילדי דיפלומטים ותושבי חו"ל ולכן לאירוע יש חשיבות רבה. מורי בית הספר וחלק מהילדים ביקרו בבית
טרזין, כדי ללמוד על חיי הילדים בגטו. האירוע כולו מתפרש על שבוע שלם: - כל כיתות בית הספר היסודי הכינו 15,000 פרפרים מחומרי מיחזור, אחד לכל ילד בגטו ותלו אותם בחצר בית הספר והתיכוניסטים קבלו הרצאות על "ספורט ורוח האדם" בגטו.

אלה וייסברגר, ניצולת טרזין, חברתנו מארה"ב הגיעה כאורחת בית הספר והשתתפה עם הילדים בהכנות ובהופעות וסיפרה להם על חלקה בתפקיד החתול בהופעות בגטו.
בתאריך 2.4.2014 התקיים המופע המרכזי בנוכחות שר החינוך, הרב שי פירון ושגריר ארה"ב בישראל, דניאל שפירו, שרעייתו, ג'ולי פישר היתה הרוח החיה בארגון הערב המיוחד הזה.מ"מ מקום שגריר צ'כיה בישראל קארל פז'ורק שילדיו לומדים בבית הספר, תרם אף הוא רבות להצלחת הארוע. חברי בית טרזין מן הדור הראשון הוזמנו לאירוע, הוזמנו לבמה ושרו עם הילדים את שיר הנצחון המסיים

היטיב לתאר את האירוע שר החינוך, הרב שי פירון שכתב בדף הפייסבוק שלו:

כשההצגה תמה הזמינה המורה את אלה וייסברגר לעלות לבמה. הם נצבו זו ליד זו – אישה בשנות השבעים המאוחרות עם נערה צעירה המחופשת לחתול. יחד הן שרו את שיר הנושא של האופרה "בונדיבר". ההצגה הועלתה לראשונה במחנה טרזינשטט ב – 1943, והשבוע הועלתה מחדש בבית הספר האמריקאי באבן יהודה.
לבמה עלו, אט אט, ניצולי המחנה. כפופים אבל זקופים, עם פנים חלקות ונאות – על אף שהיו חרושות בקמטים עמוקים כערוצי הוואדי היבש במדבר יהודה, קמטים שיש בהם עדות לסבל ולייסורים
אחד אחד נטלו את המיקרופון, תוך שכל אחד מהם בוחר במילים מדויקות, מדודות, כמו שרק מי שמכיר בערך החיים ובמהות המילים מסוגל לעשות. התבוננתי בתמונה הפלאית של ילדים ומבוגרים הנhצבים יחד על במה אחת. עבר ועתיד, כאב ותקווה, חורבן ובניין.
חלק מהם בחרו להזכיר את אלה שאינם. אחת הניצולות ספרה שבטרזינשטט שיחקה את תפקיד הכלב. אבל כיוון שאי אפשר היה לדעת מי יחיה ומי ימות, היא הייתה "כלב מספר 5". שחקנים רבים למדו את כל התפקידים כי אף לא ידעו מי יגיע להצגה הבאה. רק פעם אחת ''זכתה'' הילדה, "כלב מספר 5" להופיע בתפקיד החשוב.
ספרתי להם שהשנה החלטנו להקדיש את יום השואה לכבודם של הניצולים. בכל שנה אנו זוכרים את ההולכים אבל יש גם את הניצולים, אלה ששרדו את הימים הנוראים, עלו לארץ, בתו בתים, הקימו משפחות, מפעלים, יישובים. אלה שנשאו את הביטחון בימי בראשית של המדינה על כתפיהם.
ואז נטל את רשות הדיבור צבי כהן, אחד הניצולים. הוא פנה אלי ואמר:
"אנחנו לא ניצולים! אנחנו היינו 'שם', חווינו את הימים הקשים הללו. אנחנו השורדים. אבל אתם" אמר תוך שהוא מצביע על הילדים "אתם הניצולים. אתם זכיתם לחיות במדינת ישראל. אנחנו השורדים".
כשתמו התרועות ועמדנו לצאת, פנה אלי מר כהן וביקש: "עוד לא מאוחר. אנחנו לא ניצולים. תעזור לי להטמיע את ההבחנה הכול כך חשובה: אנחנו שורדים, אתם ניצולים".


בית טרזין נטל חלק פעיל בהפקה ביעוץ היסטורי, עזרה בחומרים השונים ובעיקר בקשר לחבריו הניצולים , שהוזמנו לבמה בסוף האירוע לשיר עם הילדים.


לייבסיטי - בניית אתרים