סדנת לאוטש הייתה שלוחה של חברת לאוטש מפראג לייצור אומנות ואמנות, שפעלה בגטו טרזיינשטאט בין השנים 1942-1943. הגרמנים סגרו את הסדנה לאחר שגילו שדברי דואר וחבילות הוברחו דרכה לתוך הגטה.
נושא הקמת הארכיון היה חלק בלתי נפרד מהדיונים על הקמת הבית. כבר בשנת 1955 כתב יהודה אגמון, אחד מחברי קיבוץ גבעת חיים איחוד, שלקח חלק פעיל בדיונים אלו: "אמרנו, יכונסו בבית אחד כל הדוקומנטים, אם במקור ואם בצילום וישמרו בו שמירה מעולה." ניסוח זהיר זה אומנם קובע קיומו של ארכיון, אך אינו מתחייב בנוגע לתוכן. כך גם באיזכורים נוספים מדובר ב"ארכיון" ואפילו בתיפעולו (בשנים הראשונות היה ארכיון בית טרזין מאוחד עם ארכיון המשק, "בחדר, שבו נמצא הארכיב של האגודה, נמצא גם ארכיב של המשק. חבר משק, העובד בארכיב של המשק, יטפל גם בכל העבודות של ארכיב האגודה." כך הוגדר בהסכם בין האגודה לבין הקיבוץ משנת 1972), אבל לא הוגדרו החומרים שאמורים להישמר בארכיון.
דיונים לגבי טיבו של הארכיון התעוררו חדשות לבקרים. בתחילת יולי 1972 כתבה רות בונדי לזאב ש"ק, יושב ראש העמותה דאז, והביעה את דעתה כי: "מאז שהגיע העת לדבר על תכנו של בית טרזין אתה מנפנף מולנו עם חוק הארכיונים ומבקש חוות דעתם של מנהלי הארכיונים בירושלים, אם כדאי לשמור חומר במקור בגבעת חיים. הרי שנינו יודעים, כי תשובתם מובנת מראש. אתה רשאי להילחם על כך שהחומר יישאר בירושלים, זו זכותך […] אולי אין ל"בית טרזין" בכלל זכות על החומר של "דוקומנטצ'ני אקצה" – אז מוטב לומר את זה בלי הסוואה […] לגבי החומר שאנו מקווים לאסוף המצב שונה […] גבעת חיים חייבת להיות מרכז, גם לריכוז החומר במקורו."
כאן המקום להוסיף פרטים על זאב ש"ק, יוזם מבצע איסוף החומרים בעלי החשיבות ההיסטורית. המבצע שכונה "דוקומנטצ'ני אקצה" (Dokumentační Akce) כלומר "מבצע התיעוד", נערך בין השנים 1945-46. במשך שמונה חודשים קבוצה של שורדי גטו טרזיינשטאט תחת הנהגתו של זאב ש"ק אספה חומר המתעד את קורות הגטו. למעשה החל איסוף החומרים כבר בגטו. בתום מלחמת העולם השנייה כינס ש"ק סביבו כמה שותפים למבצע, שפעלו ממשרד בפראג תחת הנחיות של הסוכנות היהודית. מלבד מגוון סוגי מסמכים ודברי אומנות, גבתה הקבוצה עדויות משורדים. חלק מחברי הקבוצה נהגו לנסוע לעיר טרזין כדי לחפש חומרי תיעוד נוספים בין כותלי הגטו לשעבר.
בזכרון דברים של האגודה משנת 1970, אנו מתבשרים על אופציות לרכישה של חומר ארכיוני מתקופת הגטו, כלומר חברי האגודה פעלו באופן אקטיבי בשטח ואספו חומרים לא רק מקרב חברי האגודה, אלא מהציבור הרחב. מבצע זה דרש הקמת חדר אוספים שעומד בתנאי איחסון תקינים.
ש"ק עונה לבונדי בהסבר רב מילים, אך בין השורות מורגש היסוס לגבי אופי הארכיון, "יכול להיות ארכיון תצוגתי של חומר במקורו, יכול להיות ארכיון כללי של כל החומר במקורו, יכול להיות ארכיון תצוגתי במקור ועיוני בהעתקים ויכול להיות – בתנאי תצלום של היום – הכל בהעתקי צילום." עוד מוסיף ש"ק, שעקב בעיות כספיות הוא כיו"ר חייב להחליט על סדר עדיפויות ולסיים תחילה את "חדר ההתיחדות".
אנו מודים לועידת התביעות על תמיכה בארכיון בית טרזין
אחד מתוך 1564 ספרי תורה שהיו שייכים לקהילות בוהמיה ומורביה. בתקופת מלחמת העולם השנייה רוכזו הספרים וחפצי קודש נוספים בפראג, בעוד הקהילות עצמן חרבו בשואה. במשך שנים רבות שכבו הספרים במרתפים טחובים עד אשר ניפדו ע"י נדבן אנגלי והובאו ללונדון, לשמירה בידי ארגון .MST (Memorial Scroll Trust) ספר התורה שהיה שייך לקהילת אולמוץ, נמסר בהשאלה לבית טרזין לצרכים חינוכיים.
אחד התפקידים של ארכיונאי הוא לחפש הקשרים, לאחרונה הצליח צוות ארכיון בית טרזין לקשר בין ציור של ילד בגטו לבין השורד שצייר אותו. הציור צוייר באפריל 1944 והוא חתום על ידי Petr Loew. במפגש מרתק עם אחד משורדי גטו טרזיינשטאט, גדעון לב שסיפר על אהבתו למשחק כדורגל, התברר שמדובר באותו אדם.
פ'טה הדובי הגיעה לרותי בובק דרך משפחה עשירה שבמשרדיה עבדה דודתה. רותי התאהבה בו מידית והוא הפך לחברה הטוב. בקיץ 1942, נשלחה משפחת בובק לגטו טרזין ורותי לא שכחה לקחת את פט'ה איתה. היא שמרה עליו לאורך התקופה שהייתה בגטו ואחרי המלחמה, לקראת עלייתה לארץ ישראל, דאגה לו לחולצה משובצת שיהיה מוגן בפני השמש החזקה.
באוסף בית טרזין שמורים שמנה פרחים/זרי פרחים מלאכותיים עשויים מחוטי ברזל דקיקים, בד, עור וחוטים. הפרחים הללו, שנהגו נשים לענוד בדש מעיליהן, נעשו על ידי הילדה טרייבל גלברט, ילדת 1905, שהגיעה לגטו טרזין מוינה, והועסקה בבית המלאכה ליצור פרחים מלאכותיים עבור ספקים גרמנים.
כרטיס אישי מהכרטסת, אשר מהווה אינדקס כרטיסים מרכזי שנעשה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בצ'כוסלובקיה. בשלב זה נרשם מידע בסיסי על האסיר כולל מידע על הטרנספורט לגטו טרזין. בשלב שני, אשר נערך בוינה בין 1968-72, הוסיף ד"ר וייס את הטרנספורט מטרזין למחנות במזרח.
תרומה לאוספי הארכיון
אם בידכם חפצים, מסמכים, דברי אמנות ופריטים ששרדו מגטו טרזיינשטאט, אנא פנו אלינו. מומלץ למסור את הפריטים לשמירה בחדר האוספים של בית טרזין בתנאים מבוקרים של לחות וטמפרטורה, ובמידת הצורך למוסרם לטיפול על ידי משמר (רסטורטורציה), על מנת לשמרם לדורות הבאים.
צוות הארכיון עומד לרשותכם לכל שאלה בעניין שימור פריטים מתקופת מלחמת העולם השניה.
וקבלו עדכונים ואת עלון "דפי קשר" המקוון
