אנו, שרידי גטו טרזיינשטאט, קרובים וידידים של כל יושבי הגטו אשר לא שבו מן השואה, שמתו בטרזיינשטאט או נספרו בהמשך דרכם אל מחנות המוות, מטמינים כאן היום, י"ד בתשרי תש"ל – 29 בספטמבר 1969 את אבן הפינה לבנין ספריה וארכיון להנצחת זכרם.
על פי רוחם וגישתם של כל חברינו ב"החלוץ" ובתנועה הציונית, אשר לא זכו להיות יחד עמנו במדינת ישראל, לא רצינו להקים לזכרם פסל או אנדרטה, דבר המסמל את סבלות העבר ללא גשר לעתיד. ביקשנו לבנות בית שהחיים יימשכו בו, שצעירים ילמדו ויקראו בתוכו, שאנשים ישבו וישוחחו בין כתליו.
ברצוננו לאסוף בבית זה את כל החומר התיעודי על החיים בגטו טרזיינשטאט אשר בהישג ידינו, כולל רשימות שמות כל 140,000 יהודי צ'כוסלובקיה, גרמניה, אוסטריה, דנמרק והולנד, אשר עברו את הגטו במשך ארבע שנות קיומו, מחורף 1941 ועד אביב 1945, בתקווה כי הבאים להתייחד עם זכרם יחושו כאן משהו מהלך-הרוח של הגטו, שיבינו מה פירושו של דבר לקיים בצל המוות משהו דמוי חיי תרבות, לשמור על יסודות הצדק ויושר הלב, על יחסי חברות ועזרה לזולת. משאלתנו שיבואו חוקרים, אשר יצליחו להעביר לבאים אחרינו דמות נאמנה של גטו טרזיינשטאט על כל המיוחד אשר היה בו, שידעו לתת ביטוי הולם למעשיהם ומאמציהם של יעקב אדלשטיין וחוג החברים סביבו, אשר אם טעו ואם שגו, רק מתוך אמונת יתר באדם טעו, כיוון שלא היו מסוגלים לתפוס את מלוא השטניות של האדם הגרמני "העליון".
החלטתנו להקים את בית טרזין בקיבוץ ג ב ע ת – ח י י ם אינה מקרית והיא באה לא רק מפני שחיים כאן מיוצאי הגטו: ביקשנו לבנות את הבית להנצחת המתים בלב מקום שוקק חיים, בין עצים ופרחים, בין ילדים ועובדי אדמה, כדי לבטא את אמונתנו שהייתה אמונתם –