גטו טרזיינשטאט

דף הבית » גטו טרזיינשטאט

גטו טרזיינשטאט 1941 – 1945

טרזיינשטאט (טרזין בצ'כית), הוקמה ב 1780 כעיר מבצר צפונית לפראג ויועדה לאוכלוסייה של 7,000 נפש, מחציתה חיילים. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הגרמנים (15.3.1939), הוקם ב 24 בנובמבר 1941 גטו בטרזיינשטאט כביכול בעבור יהודי צ'כיה כשלמעשה היה זה מחנה ריכוז ומעבר למחנות המוות במזרח אירופה.

הגטו במספרים:

בשיאו פעילותו (ספטמבר 1942) נדחסו בגטו 58,491 אסירים, והוא פעל עד ל- 8 במאי 1945. למעלה מ-159,000 יהודים תחילה מצ'כיה, ואחר כך מגרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק סלובקיה, הונגריה ומצעדי המוות הועברו אליו, כ 90,000 מהם שולחו ממנו למחנות ההשמדה ומהם שרדו כ 4,800; כ-35,500 מתו בגטו מרעב וממחלות, וביום השחרור היו בו כ 30,000 יהודים. מ 12,121 ילדים יהודים (ילידי 1945-1928) שנשלחו לטרזיינשטאט, שעתידם היה בבת עיניה של ההנהגה היהודית בגטו, 9,001 נשלחו למחנות המוות ומהם שרדו רק 325.

הנהגת יהדות צ'כיה בראשותו של יעקב אדלשטיין תמכה בהקמת הגטו בטרזיינשטאט באוקטובר 1941, כששערי ההגירה נסגרו. אדלשטיין,  שנתמנה כ'זקן היהודים' בגטו, האמין ב"הצלה על-ידי עבודה", וקיווה שריכוז יהודים בתחומי הפרוטקטוראט הצ'כי, ימנע את שילוחם מהגטו ויסייע בדחיקת הקץ עד לניצחון בעלות הברית במלחמה.

המציאות הקשה בגטו, עמדה בסתירה לכל מה שהבטיחו הגרמנים. בינואר 1942  נסדקה אשליית המקלט עם תחילת השילוחים מטרזיינשטאט למזרח והוצאות להורג בתלייה של  שישה עשר יהודים בעוון "פגיעה בכבוד הגרמני", העוון היה שהיה שליחת מכתבים לבני משפחתם.

גטו טרזיינשטאט קיבל צביון מיוחד משום שהגרמנים רצו להפכו גטו לזקנים ולבעלי זכויות מגרמניה ומאוסטריה, ולהשתמש בו כ"גטו לראווה" ככלי שרת לתעמולתם. בניגוד לצפוי הצליחו המנהיגים היהודים בגטו לארגן לאסירים היהודים במידה מסוימת תנאי חיים מתוקנים שכללו: טיפול וחינוך ילדים ונוער, שירותי בריאות, חלוקת מזון, דיור, עבודה, תרבות, פעילויות ספורט ועוד .

תחת איומים ולחצים קשים השתתפה ההנהגה היהודית ויהודי הגטו בתרמית הגרמנית ב"ייפוי" הגטו שהסתיר את התנאים האמיתיים ששררו בגטו – הרעב, הצפיפות, המחלות, התמותה הגבוהה והטרנספורטים – לקראת ובעת ביקור משלחת הצלב האדום הבינלאומי ביוני 1944 בגטו ולאחר מכן גם בזמן צילומי סרט התעמולה "התיעודי" "טרזיינשטאט" ביולי / אוגוסט 1944.  כל זאת כדי שלא לסכן את חייהם וחיי בני משפחותיהם,  ובציפייה לתום המלחמה.

פליקס בלוך, חצר בטרזין