מאמרים וכתבות

דף הבית » מאמרים וכתבות » הנהגת הגטו

הנהגת הגטו

זקן-היהודים ומועצת הזקנים

זקן-היהודים ומועצת הזקנים התמנו ע"י הגרמנים לנהל את הגטו.
על זקן-היהודים היה להתייצב בפני המפקד הגרמני מדי יום, למסור לו מצבה יומית של תושבי הגטו ולקבל ממנו הוראות, שאותן העביר לתושבים באמצעות 'פקודות יום' ו'הודעות של המינהל העצמי היהודי'. הוא היה אחראי באופן אישי על ביצוען בזמן המיועד.
שלושת זקני-היהודים היו שליחי ציבור נאמנים, רבי ניסיון במגעים שוטפים עם הגרמנים ובהתמודדות עם גזרותיהם. למרות שלכל אחד מהם הייתה אפשרות למלט את עצמו ואת משפחתו, הם החליטו להישאר בגטו ולחלוק את גורלם עם הציבור.

הרציונל שהדריך את יעקב אדלשטיין ואת שני חבריו להנהגה פאול אפשטיין ובנימין מורמלשטיין בעיצוב דמות הגטו, היה להציל כמה שיותר נפשות באמצעות עבודה. הגטו בראשותם נוהל כחברה שיתופית, שנותרה חיונית כל זמן קיומו. הם ניסו להיאבק בגזרות ועמדו בפני הדילמה הנוראה של ארגון המשלוחים למזרח. מבלי שידעו על "הפתרון הסופי", חילחלה אצל שלושתם ההבנה שהגרמנים נחושים בדעתם להכחיד את העם היהודי.

מועצת הזקנים שימשה כגוף מייעץ, שייצג את רוב הזרמים ביהדות הפרוטקטוראט: הציונים, הצ'כים-יהודים, היהודים הלאומיים והקומוניסטים.
שיתוף מועצת הזקנים בהכרעות המוסריות הקשורות בגירושים ובחלוקת מזון דיפרנציאלית – יותר לילדים, לבני נוער ולעובדים עבודה פיזית קשה ופחות לזקנים - הקלה על זקני-היהודים לשאת באחריות.

כנגד כל הסיכויים, גילו ההנהגה היהודית והציבור תושייה והשקיעו מאמצים בקיום מסגרת של "חיים נורמאליים" בטרזיינשטאט עד השחרור.

דמויות בולטות בהנהגה היהודית - "זקני היהודים"

יעקב אדלשטיין (1944-1903)
זקן-היהודים הראשון של הגטו (דצמבר 1941– ינואר 1943)

יליד גליציה, מ-1915 במוראביה, צ'כוסלובקיה.‏
שורשיו במורשה היהודית, בסוציאליזם ובציונות.
מ-1933 עמד בראש המשרד הא"י בפראג. ב-15 במארס 1939, ביום הפלישה הנאצית לפראג ‏קרא להנהגה הציונית לעמוד בראש היהדות. קישר בין הציבור היהודי לגסטאפו וטיפל בהגירה ‏היהודית. ב- מאי 1939 ביקר בא"י בחיפוש מוצא ליהודי הפרוטקטוראט.
בדצמבר 1941 נשלח מפראג לטרזיינשטאט ומונה כזקן-היהודים הראשון של הגטו. ‏
בנובמבר 1943 נאסר באשמת סיוע לבריחת 55 יהודים מהגטו.‏
בדצמבר 1943 גורש לאושוויץ. לאחר שישה חודשים בצינוק נורה למוות ב-20 ביוני 1944 יחד ‏בני משפחתו ‏

ד"ר פאול אפשטיין (1944-1902)‏
זקן- היהודים השני של הגטו (ינואר 1943 –ספטמבר 1944) ‏

יליד גרמניה, סוציולוג,‏‎ ‎‏ ציוני. ‏
ב-1933 נבחר ל"נציגות הארצית של יהודי גרמניה" וב-1939 להנהלת "ההתאחדות ‏הארצית של יהודי גרמניה" כראש אגף ההגירה ואח"כ כמנהל הכללי. קישר בין ‏‏"ההתאחדות" והגסטאפו, סייע להגירה היהודית וטיפל מעשית ב"הסכם ההעברה" כדי ‏לסייע לעלייה לא"י. עקב פעילותו ישב כמה חדשים בכלא הגסטאפו. ‏
בינואר 1943 גורש מברלין לטרזיינשטאט ונתמנה כזקן-היהודים השני של הגטו. בספטמבר ‏‏1944 נשלח ל"מבצר הקטן" שליד הגטו ונורה שם למוות. אשתו גורשה אל מותה באושוויץ.‏

הרב ד"ר בנימין מורמלשטיין (1989-1905)‏
זקן היהודים השלישי בגטו (ספטמבר 1944 – מאי 1945)‏

‎ ‎
יליד גליציה, מ-1923 בווינה, אוסטריה.‏
רב, חוקר היהדות וציוני. ‏
ביוני 1938 נתמנה לראש מחלקת ההגירה היהודית בקהילה היהודית בווינה עד 1940. ‏
ד"ר לוונהרץ, ראש קהילת וינה ומורמלשטיין קישרו בין הקהילה היהודית לגסטאפו.‏
בינואר 1943 גורש לטרזיינשטאט ונתמנה כסגן שני לזקן-היהודים של הגטו. ‏
בספטמבר 1943 נעשה לזקן-היהודים השלישי של הגטו עד להתפטרותו, ערב השחרור.‏
אשתו ובנו שוחררו בטרזיינשטאט.‏

ד"ר דזידר פרידמן (1880 - 1944)

נולד ב-1880 בעיר בוסקוביץ שבמוראביה, למד משפטים בווינה והתיישב בה. כסטודנט למשפטים נהה אחרי ד"ר בנימין זאב הרצל והציונות, כבר מהקונגרס הציוני הראשון, והפך למנהיג ציוני ופעיל בקהילת וינה.
כיהן כנשיא קהילת וינה בשנים 1938-1933 ופעל רבות בתחום התרבותי והחברתי בקהילה. במקביל, נבחר ב-1934, כיהודי היחיד לפרלמנט האוסטרי ולחם באומץ למען זכויות היהודים.

באפריל 1938, לאחר סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני, נאסר פרידמן ונשלח למחנה הריכוז דאכאו. לאחר שנה, באפריל 1939, נשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד. לאחר כמה שבועות שוחרר וחזר לווינה, לשמש כבן ערובה להגירת היהודים משם. ואולם הוא לא חזר להנהלת הקהילה שנוהלה עתה בידי סגנו הד"ר יוסף לוונהרץ.

ב-1923 נשא פרידמן לאישה את אלה סטייסני ונולדו להם שתי בנות הדויג וארנסטין.
פרידמן הצליח לשלוח את שתי בנותיו הצעירות לארץ ישראל. בספטמבר 19422 גורש פרידמן עם אשתו לטרזיינשטאט ומונה שם למועצת הזקנים בגטו כנציג יהודי אוסטריה. ב-24 בנובמבר 1942 מונה כסגנו של זקן-היהודים יעקב אדלשטיין ושירת בתפקיד זה עד 27 בינואר 1943.
בפברואר 1943 נאסר בפקודת מפקד המחנה, "מאחר שהרשה לעשן בנוכחותו" ושוחרר בהתערבותו של ראש המשטרה ד"ר קארל לוונשטיין לאחר שהיה חודש במאסר.
ב-26 ביוני 1943, מונה פרידמן, למנהל הבנק של המינהל-העצמי היהודי בגטו, בשל היותו נכבד יהודי בעל שם וב-16 בינואר 1944 נבחר שוב למועצת-הזקנים כנציג יהודי אוסטריה. כמנהלו כביכול של הבנק, אולץ להציג את המערכת הבנקאית בטרזיינשטאט בפני משלחת הצלב-האדום הבינלאומי בעת ביקורה במחנה ולהשתתף בכפיה, כשאר אסירי הגטו בהסרטת סרט התעמולה "התיעודי" טרזיינשטאט.
ב-28 אוקטובר 1944 יצא המשלוח האחרון מטרזיינשטאט לאושוויץ. אל משלוח זה צורפו על-פי 'הוראה מיוחדת', דהיינו להמתה ישירה, רוב חברי מועצת-הזקנים עם בני משפחותיהם וביניהם דזידר פרידמן ואשתו אלה.

אגון רדליך (גונדה)‏

נולד במורביה, צ'כיה ב-13.10.1916. אביו היה בעל סוכנות וחנות לממכר ממתקים. כילד ונער הרבה לקרוא והצטיין בלימודים וכן באתלטיקה ובטניס. גונדה הצטרף לתנועת הנוער הציונית "מכבי הצעיר" ובשנת 1939 היה לחבר בהנהלת התנועה. ב- 1940 נתמנה לתפקיד סגן מנהל ומורה לעברית ולתולדות
העם היהודי בבית הספר התיכון של עליית הנוער בפראג. בתחילת דצמבר 1941‏ הגיע לגטו טרזין עם יעקב אדלשטיין ומקורביו. גונדה התמנה לראש מחלקת הנוער בהנהלה היהודית, כאחראי על מוסדות חינוך ועל הטיפול בילדים (גילאי 4 עד ‏18).‏
גונדה החל לכתוב יומן בראשית 1942, שלושה שבועות אחרי שהגיע לגטו והמשיך בכתיבת היומן מדי יום עד ה- 23 באוקטובר 1944 - היום שבו נשלח בטרנספורט לבירקנאו עם אשתו ובנו התינוק דן שנולד בגטו.

פרדי הירש‎ (1944-1911) ‎

דמות נערצת על בני הנוער בפראג‎, ‎בגטו טרזין ובמחנה‎ ‏ ‏‎המשפחות בבירקנאו‎. ‎
‏ ‏‎פרדי הירש, חבר "מכבי הצעיר", היה יליד גרמניה שהגיע לפראג כפליט. הוא עבד לצידו‎ ‏ ‏‎של אגון (גונדה) רדליך, שהיה ראש המחלקה לטיפול בנוער. כשהגיע מספר הילדים ובני ‏‎הנוער בגטו למאות ואחר כך לאלפים, עזב פרדי כל פעולה אחרת והקדיש את כל זמנו ‏ ‏‎לטיפול בנוער, בעיקר בחינוך הגופני. פרדי הירש היה מורה לספורט, גבוה, נאה ובעל ‏‎הליכה זקופה. הוא ראה בחישול הגופני, במשמעת , ברכישת שליטה עצמית, תוך כדי ספורט ומשחקים, מטרה חינוכית נשגבת‎.‎
‎ ‎פרדי הירש נשלח בספטמבר‎ 1943 ‎בטרנספורט של ‏‎5,000‎‏ ‏‎ ‎יהודים לבירקנאו‎.‎ ‏ ‏‎יחד עם שאר יהודי הגטו הובא בבירקנאו ל"מחנה המשפחות‎" ‎‏. במחנה זה נכלאו יהודי ‏ ‏‎טרזין מבלי שעברו סלקציה‎. ‎נשים‎, ‎גברים וילדים כולם ביחד במחנה אחד‎, ‎אם כי התגוררו בבלוקים נפרדים‎. ‎ביוזמתו של פרדי הוקם במחנה בלוק ילדים שבו ניסו המדריכים
‏ ‏‎והילדים להעסיק את הילדים, ללמד, לשחק, לספר ולשיר, כדי להתגבר על המציאות‎‏ ‏‎האיומה של חיים תחת האיום של תאי הגז. בתקופת השיא חיו בבלוק כ‎ 600 ‎ילדים‏ ‏‎גילאי‎ 5 ‎עד ‎ .14‎
במארס‎ 1944 ‎נלקחו ‎המדריכים והילדים‎, ‎יחד עם שאר היהודים שהגיעו מטרזין לבירקנאו בספטמבר ‎ 1943 ‎לתאי הגז‎.‎ פרדי הירש מת באותו לילה בבלוק , נראה מתרופות, יתכן שהתאבד. (ראו מאמר בנושא ה-8.מרץ 1944)