הסיפור של אווה נולד באופן ספונטני, בשנת 1979, בכיתה ד' של בית הספר "יחזקאל" באשקלון, כהרצאה לילדים על תקופת השואה; לאחר מכן נרשם על ידי המספרת. פה ושם הוזכרו עובדות ומקרים השנויים במחלוקת לגבי מידת דיוקם, אך המספרת הרי לא התיימרה להגיש לקורא תעודה היסטורית אלא קטעי זיכרונות מימי ילדותה והתבגרותה.